קטרפילר

נטע מימי לא הייתה רק הבלוגרית הכי טובה בישראבלוג, היא הייתה אגדה. כבר בתור כותבת צעירה, היא תפסה את תשומת לבם של מליונים מכל רחבי הארץ, כך שהם היו חייבים בשלב מסוים למנות אותה כמועמדת לפרס הבלוג הטוב ביותר בארץ בתחום הבידור. למתחרים שלה לא היה כל סיכוי.

אך המציאות הייתה מורכבת יותר מהעולם המתואר בסרטי הוליווד קיטשיים, וכידוע לכם, לא מגיעים לפסגת עולם הכתיבה מבלי לרכוש כמה אויבים. אך נטע מימי הייתה נחושה בדעתה. היא ידעה, ככל הנראה, יותר טוב מכולם מה זה אומר להיות הטובה ביותר בתחום ומה המחיר שזה מביא איתו.

עם כל הטוב שהיה בכשרון שלה, היא ידעה שיהיו אנשים שיחזיקו את זה כנגדה, כאלה ישתמשו בזה לרעתה, ואין היא יכולה להאשים את אותם אנשים קטנים וממורמרים. הרי ככה בנוי העולם. אבל לאותם אנשים הייתה תוכנית גדולה יותר והיא כללה את הורדתה של נטע מימי מהכן שעליו היא נשענה במשך כל כך הרבה זמן. הם רצו שהיא תפסיד.

האם כל זה בא לה בהפתעה? לא. האם היא איחלה למצב שבו אנשים יהיו מוכנים להודות בפשע שלהם ולהכיר בכשרון שלה? כן, זה יכל להיות נחמד מאוד בעיניה. אבל נטע מימי לא השלתה את עצמה. היא ידעה בדיוק מה היא צריכה לעשות וזו הייתה הפעם הראשונה שהיא החליטה לחשוב קודם כל על טובתה האישית.

אז היא חיכתה לתוצאות התחרות, וכשהיא ראתה שתוכניתם של אנשי הצללים הצליחה, היא החליטה לעשות את הדבר הנכון. לפעמים - היא אמרה לעצמה - כדי להיות הכי טובה שאני יכולה להיות, כמה אנשים צריכים להפגע בדרך. היא אספה את עצמה, לקחה את דבריה ועזבה את ישראבלוג ולעולם לא חזרה יותר לשם. שלום.