טיפשה, מפגרת, שמנה, מכוערת מי בכלל כבר ירצה אותי?
הוא בטח לא...
נמאס לי , אני לא מפסיקה לבכות. והכל בגלל מילים שכל כך פוגעות, אני לא רוצה להיות המפלט האחרון לא שלו ולא של אף אחד.
נמאס לי שבנים משתמשים בי וזורקים אותי. אני סתם משהו כזה להעביר את הזמן..
אני יודעת שבבוקר אני לא ישנה כלום, אבל אני גם לא רוצה להיות לבד.
קשה לי, אני לא מצליחה להסתכל במראה.
מרוב דמעות אני כבר בקושי רואה את המקלדת.
כל כך הרבה מחשבות והתחושה הזאת שאני כל כך לא בסדר. שהכל בי לא נכון. שאין לי תקווה.
להרגיש בודדה, לא רצוייה, דחוייה, לא מספיק טובה.
להסתכל במראה ולשנוא את מה שאתה רואה, אז שוב חכתחתי את עצמי, קשה לי להסביר למה אני עושה את זה, זה מראה דיי פטתי
אני יושבת במיטה בוכה וחותכת, אני חותכת ברגליים אגב, לא בידיים כי שם בודקים.
ברגע שהכאב נהיה מבחוץ ולא מבפנים, המחשבות עוברות מזה שרע לי בפנים לרע לי בחוץ.
אני לא חושבת שהרבה אנשים יבינו, אני יודעת, אני סתם מטומטמת.
קיוויתי לכתוב את כל זה כי אולי עכשיו, אני לא אבכה.
אבל אני עדיין יושבת בחדר לבד, חושבת, בוכה, לבד.