No Place To Go

אני אוהבת לאהוב אותך.

זה עצוב ותאמת שאני מרגישה מסכנה להודות,

אבל אני אוהבת לאהוב אותך, לא אהבתי כל כך הרבה זמן..

לימדת אותי מחדש מזה רגש, מה זה להיות רצויה ומה זה לרצות כל כך.

כל שניה שאתה לא איתי צורבת בנשמה,

ואני יודעת, הכל הבל הבלים.

ואתה לא רוצה להיות איתי, אתה לא אוהב אותי.

אני מרגישה מנוצלת, אני מרגישה נבגדת, אני מרגישה שאין לי זכות לסלוח לך,

אין לי זכות לפגוע כך בעצמי.

אבל שאני אשקר לי? לא מספיק שיקרתי לכולם שאתה כלום?

אני עוד אוהבת אותך, כמה פתטי שזה ישמע,

כמה נואשת בחורה יכולה להיות?

ותאמין לי שאני מנסה להתעלם, כל היום מסיטה את המחשבות שלי מהכיוון שלך.

אבל כשלב אוהב, כל רגע הוא תזכורת לרגע שחלף, שחלף ביחד.

אז אני עובדת על זה.

אתה תראה שכשנתראה בעוד מספר ימים כי כך רוצה הגורל, שלא אשנה את היחס אלייך.

אחייך אלייך, אחבק לשלום, כלום לא קרה.

בינינו, אני אפילו לא זוכרת את הפעם האחרונה שלנו.

עבר מספיק זמן בשביל שאשכח, יעבור עוד קצת וכולך תשכח.

"הזמן עושה את שלו, והוא מזור לכל שכואב".

בכל רע יש טוב ובכל טוב יש רע.

עוד מעט יום הולדת,

ואני מתפללת שלא יהיה אכפת לי עד אז, אם אקבל או לא אקבל גם ממך ברכה.

כל הגוף בחוץ, נשארה רק רגל בפנים.

העיקר הניסיון להיות אפתית, לשכוח ממך, לשכוח מבשורות רעות, לשכוח ממצבים כאלה ש.. איך אמר פעם מוקי - לפעמים החיים מורידים אותי על הברכיים.

אז כן אני שוכחת, ואתה אבק ואני הרוח, כמה שאתה שולי אני עוד סוחבת אותך איתי.

אל תדאג עוד מעט ניפגש ותראה שאין עוד תקוה בעיניים החומות שינעצו בך מבט, רק מעט בוז שבין כה וכה מגיע לך :)

כל הרגשות חולפים :

אהבה שמחה דאגה כעס קנאה

כולם חולפים, פרט לכאב.

כאב יש בו מן קסם, בכל פעם שנדמה שהתרחק,

הוא צץ מחדש, בדמות שיר משותף, במאכל אהוב, בסיטואציה מוכרת.

הכאב לא מש מן הלב. הוא מתחבא בין החדרים.

הוא יודע את מקומו ואיך הדברים עובדים, הוא יודע שאדם לא יכול לחיות רק עם אבלו וסבלו.

הוא לא נותן לנו לגמרי להשתתק. אז ישנם ימים בהם האושר הוא גדול והשמחה פורחת והכל נראה ורוד, ובשעות אלה ישנן מעט מאוד רמיזות לקיומו. הוא סבלני הכאב, הוא ממתין בדריכות לתורו.

ותורו הוא בתקופה קשה, או כשחולקים זכרונות. תורו כשהלב נשבר לחתיכות. תורו כשחרטה מכה בכוח, תורו כשהמוח לא מאפשר לשכוח.

אני והוא לא נפרדים כמעט, תמיד אני שוכנת לצידו,

כי כל הרגשות חולפים, כולם פרט לכאב.

והוא הדבר היחיד שנשאר נאמן לי, ולא השאיר אותי לבדי

כנראה שאני אוהבת לחיות רק עם כאב.