נפילה תחת השמש החמה,
שמכאיבה ומעלימה כל זכר לעצמי,
למה שבניתי..

פחדים מהכאב,אי וודאות ללא משמעות,
אף אחד לא מנסה להבין אותי..

כעס ותסכול, שמשתלת על המחשבות שלי, שפולש אל הבדידות שלי,
אני לא מצליח להיכנס לנחת נפשי,
למחשבות  צלולות, לתענוג רייקני.

אנשים שונים סובבים אותי, בכל מקום, הפחד גובל במוות,
אני מוצא נחת בספרים ישנים אשר מדברים על מציאות שונה.

אך נפשי לאט נגמרת,
כאשר הסיפורים נגמרים,
כאשר קווי המחשבה מאבדים כיוון, ולא יודעים לאן ללכת,

לא יודעים, היכן להיגמר.


אני כלום, זבל של בדידות, הלוואי שכולם יעלמו,
אני פוחד להישאר לבד,

אני לא מוצא נחת בשום תרבות,
אני עומד להתאבד.