יער ליד כבישים,מומנטה, היא עזבה.
היא זרחה, אני מבין שאלו רק רגשות, הכל נעצר, מומנטה,
מחר הכל ישוב, לקדמותו, אני נעצר,
אני לא מפסיק לחזור אחורה כשאני קצת מוותר,
אני
עדיין חולם עליך,
אני משתמש בסירטונים סגולים בשביל לא לחשוב עליך בהמשך
היום,
הם לקחו ממני הכל, מכאן אני רק ממשיך ליפול, אין אף אחד שינקה אותי,
מומנטה, מומנטה..
אני עדיין קורע את חולצתך בתוכי ,
אני עדיין מצייר את תווי פניך החדות בזיכרוני, לפני שאני נרדם,
אני עדיין, אני עדיין מרגיש אותך..
אני שורט את עצמי, קורע את ליבי ואת דרכי נשימתי,
אין בשביל מי להתקיים, אנחנו לא נועדו להתקיים, אני מתעב אנשים.
יער ארוך, קצת ירוק, אך בעיניי אדום,
חלומות
חסרי משמעות, מפצים על היותי מי שאני,
החלש, השונה מכולם, תמיד הרגשתי מה
שהרגשתי,
וזה לא יעלם לעולם, חרדות פחדים, עצביי בריאות שממהרים את מותי,
אני כל כך רוצה להעלם כבר, אבל אני פוחד, אני פוחד,
מעולם לא היה לי מישהו שבאמת העניק לי אהבה, אהבה סגולה,
אך בעיניי אדומה.