דו''ח יומי - המעקב שלי אחר עצמי והעולם

ללא עבודה וללא פרנסה מתחזק מערכת יחסים חדשה ששום דבר כבר לא ברור בה.

אלו היו נתוני הפתיחה כשהחלטתי לתעד את העניין הזה.

כבר 8 חודשים שאני תלוי באוויר ללא החלטה מהותית אחת שהצלחתי ליישם.

בעצם להגיד שלא הצלחתי ליישם זה קצת גדול מידיי, אז הנה מגיע השלב שבו אני מתחיל לפרט לכם בעצם את מהלך 8 החודשים האחרונים בחיי, בעצם שאני חושב על זה אולי כדאי אפילו להתחיל מנקודה הרבה יותר מוקדמת.

מאז שאני זוכר את עצמי קשה לי – אני יודע שזה נשמע אובר מסכני וקצת מתבכיין ובכל זאת מאז ותמיד קשה לי.

היה לי קשה בגן הייתי ילד משוגע קצת היה לי קשה ביסודי והיה לי קשה בתיכון אפילו בצבא שהיה לי המסגרת היחידה בחיי שבא הרגשתי שאני ממצא את עצמי עד הסוף היה קשה בהתחלה ( מאוד קשה ).

את תקופת הגן אני לא ממש זוכר בכל זאת עברו המון שנים מאז אבל מסיפוריהם של הקרובים אליי עולה תמונה של ילד מופרע שעושה בעיות למערכת אבל כלפיי החברים שלו הוא ילד טוב שאוהב לשחק ( משוגע קצת כבר אמרתי ),ביסודי כמובן שהסיפור חוזר על עצמו קשה כלפיי המערכת נאמן לחברים ולמשחקים ( מין חוסר רצינות שמאפיין אותי תמיד ). בתיכון הבנתי את העניין אין טעם להשקיע בערכת במילא היא לא מעריכה כלום (ככה חשבתי לפחות ) אז המשכתי במה שאני מכיר הכי טוב לברוח לחברים למשחקים לאלכוהול ולעישונים .

ואז הגיע הצבא 3 שנים שבראייה לאחור זה המקום היחיד שאני זוכר בחיי שבו התמדתי במשהו המקום היחיד שבו הייתי מחויב למשהו עד הסוף .

זה לא היה מטעמי אידיאולגיה או משהו כזה זה הלך טוב מהסיבה היחידה זה העסיק אותי ונתן לי תחושה שאני לא מבזבז את זמני על שטויות כמו תמיד .

ואז הגיע השחרור ואיתו הבום הגדול שאני מניח שכולנו חווים באיזה שהוא אופן , בכל מקרה באותה תקופה הרגשתי שאני היחיד שעובר את זה . יצאתי לעולם האמיתי בלי שום הכנה ובלי שום תכנון קדימה שלא לדבר על זה שרק חודש לפני זה הבחורה שחשבתי שהיא אהבת חיי זרקה אותי לכל המדרגות והשפילה אותי בצורה שלא חשבתי שזה אפשרי בכלל .

חשבתי שזהו החיים שלי גמורים ושאין יותר מה לעשות אם זה הרי לא עבדתי בחיים בשום עבודה ומעולם לא הרווחתי שקל אחד בכוחות עצמי כל העניין הזה של מוסר עבודה היה לי משהו זר וחייזרי לא מהעולם הזה בכלל.

ואז הגיע הרעיון שכדיי להישאר עוד קצת ילד ועדיין לא לצאת לעולם האמיתי כדאי להירשם ללימודים ( כמובן שההורים לחצו קצת אבל עדיין הרעיון היה שלי בעיקר) זה בטוח יתן לי עוד קצת זמן ותירוצים להמשיך בשלי .

אבל מה עושה בן אדם שכל חייו רק ברח וברח מלימודים ומסגרות ??? נכון מאוד עושה את אותו הדבר ובורח מנצל כל קושי קטן שלו בלימודים ומאשים את ליקוי הלמידה הקטן מימנו הוא סובל בכל דבר שרק קשור לכשלון במבחן כזה או אחר ( למרות שברור שהסיבה היחידה היא העובדה שהוא לא משקיע בשיט בלימודים ).

אז אחרי חצי לימודים בכאילו באחת מהמכינות האקדמיות הטובות בצפון החלטתי לפרוש ולחפש לי עבודה אמיתית.

נעצור כאן לרגע כדיי להסביר לכם את מצבי האישי חברתי באותם ימים .

ככה שתיים מחברי הטובים ביותר שאותם אני מחשיב כמו משפחה לכל דבר שלי נמצאים איי שם מעבר לים החבר הכי טוב שלי עובד כל היום ולמעשה אני דיי לבד מהבחינה הזאת .

זמן לא רב לפני פרישתי מהלימודים פגשתי בחורה חמודה מאוד והתחלנו לצאת באותם ימים היא הדבר היחיד שמחזיק אותי מתפקד .

אני לומד קצת בשבילה מחפש עבודה בשבילה הכל כדיי שהיא לא תראה אותי כלוזר דפוק וזרוק .

אבל כבר דיברנו על זה שהמסורת שלי בחיים זה לברוח מקשיים ולא להתמודד איתם אז עזבתי את הלימודים ולקחתי הימור גדול פחדתי שהיא לא תקבל את זה ותזרוק אבל למזלי הגדול התבדיתי .

הבחורה כפי הנראה אוהבת אותי והאמת שגם אני מרגיש ככה כלפיה אני מקווה שזה לא יפסק בקרוב כי בכל מקרה זה הדבר היחיד כרגע שממלא לי תחיים.

אז אלו הם קורות חיי האישיים האמיתיים לא אלו שנותנים במקום עבודה כשרוצים להתקבל למשרה כזו או אחרת .אלו קורות חיים שמספרות הכי הרבה איזה סוג של בן אדם אני ואיך אני רואה את העולם הזה .

יכול מאוד להיות שזו תפיסה לקויה קצת יכול מאוד להיות שאני האשם העיקרי במצבי הנוכחי מצד אחד ילד בן 22 שגר אצל ההורים שממנים אותו בכל צרכיו ללא הכנסה מעולם לא היתה לו הכנסה נוהג על המכונית שלהם מדבר על חשבונם בסלולרי שהם קנו לו מתדלק את האוטו בכסף שהם נותנים לו ומעשן את הסיגריות שהם קונים לו.

ומצד שני גבר בן22 שמתחזק מערכת יחסים יציבה וטובה ( כרגע. יש לי נטייה להרוס דברים כבר אמרנו ) מוכר בכל הפאבים בעיר כצרכן טוב של אלכוהול עובד פעם בשבוע באיזה פאב מגניב בחיפה מנגן שם תמוזיקה שהוא כל כך אוהב ומרוויח על זה פרוטות לסוף שבוע .כלפיי חוץ כולם בטוחים שאני איש העולם הגדול עושה מה שבזין שלי וחי את חיי וממצה אותם עד אין קץ .

אז מה אני בעצם הילד ההוא או הגבר ההוא ? התשובה כנראה תלויה במה שאני רוצה להראות באותו הרגע והסתירה הזאת היא מה שמשגע אותי כל כך כל הזמן .

חוסר היכולת להבין מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול .

אתם בטח קוראים את זה ואומרים לעצמכם נו מה הוא מזיין תשכל כולם עוברים את זה , יכול להיות שזה ככה אבל אני כותב על עצמי לא על אחרים כרגע.

בכל מקרה היום בבוקר החלטתי שאני עושה מעשה קמתי בבוקר ויצאתי לחפש לי עבודה בעיר מגוריי ( פרבר עלוב ושקט ליד חיפה ), התלבשתי יפה התגלחתי ויצאתי לדרכי נכנסתי לחנות שמוכרות מיטות ומזרונים השארתי את פרטיי שם אבל רק לפי הפרצוף של מנהלת המקום הבנתי שאין לי מה לחפש שם , אחרי זה המשכתי לאיזה בית קפה השארתי פרטים גם שם אבל גם לא נראה לי שיצא מזה משהו מיוחד מידיי .

הרגשתי כל כך ריק ומגעיל שאין לכם מושג הרגשתי שאני מזנה את עצמי ולאנשים לא אכפת בכלל הרי הם רואים אלף כמוני מידיי יום ביומו .

היגעתי הביתה והרמתי טלפון לבחורה רציתי לספר לה מה עשיתי היום שתיהיה גאה בי אבל שמעתי בקולה שהיא מאוכזבת מזה שהחבר האפס שלה עדיין לא מצא שום דבר לעשות במשך היום והוא נשאר כל היום בבית בדיוק כמו החבר הלוזר של החברה שלה .

במשך כל המשכו של אותו היום ישבתי וחשבתי על מה שהיה בבוקר על איך שלא מצאתי שום דבר לעשות ואיך אני מחפש ביום שלמחרת עוד עבודות .

הרגשתי שאני חייב לחזור להיות אותו הבחור מהצבא שיודע מה הוא עושה כשהוא קם בבוקר ויודע מתי היום שלו בדיוק יסתיים . הבנתי לראשונה בחיי שאני בעצם צריך ורוצה מסגרת ושכמה שכל הזמן אמרתי שאני לא מסתדר אם המסגרות האלו אני חייב אותם כי הם מה שמחזיקות אותי שפוי בעצם .

גם בתיכון וגם ביסודי אומנם הייתי בורח משיעורים ומבחנים אבל המסגרת שלי היתה החברים שנמצאים במוסדות האלו בין כותליהם ולא בחוץ , אני מתאר לעצמי שאם הייתי יושב בבית כל היום גם בתקופת בית הספר הייתי מרגיש ככה .

אז הבנתי שאני חייב מסגרת וחייב למצוא לעצמי תעסוקה וחייב להתחיל לפרנס את עצמי כל מי שאני מכיר בגילי כבר עושה את זה והגיע הזמן שגם אני.

כרגע אני נמצא בבית שלי על המחשב שלי וכותב לעצמי את מהלך הימים שלי החלטתי שכל יום אני יכתוב את קורותיי כדיי שאולי ככה אני ילמד להכיר את עצמי יותר טוב וככה אני יידע להבין מה אני רוצה מעצמי .

תמיד ראיתי את עצמי סוג של אמן כותב שירים מנסה לשיר אותם ולהלחין אותם יצאו אומנם כמה דברים טובים אבל שום דבר לא היה באמת ברמה . מי יודע ? אולי הכתיבה מהסוג הזה היא תהיה התחום של חיי .

אולי …. ( הרי לחלום מותר תמיד לא ? )