באמת מזלזלים בערך הזמן שמבלים לבד. אני שוכחת, כשאתה לא פה אני חוטאת בשעמום ויוצאת לחפש חברה והמולה כמו כלב רעב. עומדת בתוך קהל ושוברת את הצוואר מלהסתכל מסביב ולחפש משהו שלא שם.
אחרי הכל גם אני אישיות, אולי לא הכי מרתקת, אבל מספיק טובה כדי לארח חברה טובה.
בסוף הלילה אני מוצאת את עצמי לבד, עם מרק אפונה חם, יושבת בבית ריק וחושבת. או לא חושבת. זה בכלל לא משנה.
ככה פשוט יותר, בלי השנאה והקנאה והאכזבה שכרוכה במגע משמעותי עם אחרים.
ככה פשוט יותר. וכרגע, פשוט זה בדיוק מה שאני רוצה.
בכל זאת יש לי מזל, שפעם בשבוע או בשבועיים יש לי עוד מישהו כמוני
לשבת ביחד באמצע הלילה ולאכול מרק אפונה.