ואו, אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל כשיש לי כל כך הרבה לומר.
אתמול היה היום הכי נוראי שהיה לי מזה הרבה זמן... ההתחלה שלו הייתה טובה. גם, לא מי יודע מה, אבל טובה.
וברגע שחזרתי לבית, הכל התחיל... ריבים, צעקות, בכי. מה לא היה. זה היה נורא... נמאס לי אפילו להיכנס לזה. אני רק מקווה שזה פאקינג יעבור כבר...
ועכשיו הולך להיות עליי לחץ ענקי מבחינת לימודים, ואין לי כוח... אין לי כוח לכלום. הלחץ הזה ממש הולך להשפיע עליי, אני כבר רואה את זה. ומיום שישי זה מתחיל. איך מתמודדים עם זה? כשיש לי עוד כל כך הרבה דברים אחרים להתמודד איתם? פאק, לא חסר לי.
אין לי אפילו זמן לדאוג לשטויות ולחשוב על שאלות כמו 'אולי כבר לא אכפת לה?', או 'מה קורה בזמן האחרון?'. זה מכוון לכמה אנשים. ודיי, נמאס לי. אין לי כוח גם לזה. אם זה היה מצב אחר אני בטוח פשוט הייתי יושבת וחושבת על זה שעות על גבי שעות, חושבת מה לא בסדר, מנסה להבין. אבל עכשיו... דאמט, כבר לא אכפת לי מכלום. נמאס לי. באמת ובתמים. אני לא חושבת שיש מישהו שמסוגל להבין את זה בכלל. הגעתי למצב שאני פשוט לא מסוגלת לסחוב את כל זה, לא מסוגלת לחשוב על כל זה, לא רוצה יותר. הולכת לחשוב רק על מה שטוב לי עם עצמי וכנראה גם עם האנשים הכי קרובים אליי שאלה ממש בודדים נכון לעכשיו.
ומעניין לי את הזין אם זה הולך להיות אגואיסטי. I'm done.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
