ואו, אני מתפלאת שזכרתי את הסיסמה.

כרגיל עברו כ80 שנים. איכשהו מאז שכולם עברו לפייסבוק כל עניין הבלוגים דועך. למי יש כוח להתעסק עם העלאת התמונות כאן שהייתה לא נוחה כבר לפני 5 שנים כשאפשר בשניה לשים אלף תמונות באינסטגרם ולחלוק אותם עם אנשים שאנחנו באמת (או לא ככ) מכירים ועוד לקבל על זה הכרה מיידית בצורת לייק?!

אבל אני רואה שיש בלוגים שנשארו כפי שהיו. ח"ח.

בכל מקרה, אני לא זוכרת מה הדבר האחרון שכתבתי כאן בכלל (אסתכל). הא כן, לפני 3 סמסטרים.

נזכרתי בבלוג רק כי מצאתי את היומן שכתבתי בו מגיל 5 עד 15, זה ככ מצחיק ומרגש לראות איך הכתב משתנה ונהיה קריא ואיך תחומי העניין וצורת ההתבטאות משתנה עם השנים. מצטערת שלא כתבתי שם יותר. זה היה ככ קצר. אולי זו הסיבה שאני כותבת עכשיו, כדי שבגיל 30 ו40 יהיה לי ממה להתרגש.

אני אוהבת נוסטלגיה, תמיד אהבתי ואולי להאחז בעבר זה לא בריא, כולם תמיד אומרים לי את זה,  "אבל זה היה לפני ככ הרבה זמן, אנחנו אנשים שונים עכשיו, מה אכפת לך?", אכפת לי. אני לא יודעת למה זכרונות הם הדברים הכי חשובים בשבילי, גם כשעוד לא איבדתי אף אחד הם היו, אני חושבת שאני פשוט מפחדת לאבד זמן.

אני מנסה לרשום/לצלם/לזכור הכל, כדי שאני אוכל להסתכל על זה אחר כך, אבל אי אפשר להסתכל אחר כך על כל מה שהיה, אני בחיים לא אספיק.

אני לומדת כבר 5 סמסטרים בלי הפסקה כי לקחתי סמסטר קיץ, טעות גדולה, אני מרגישה שלא היה לי חופש בכלל.

כי לא היה. אני ככ מחכה לקיץ הזה, לעזאזל.

אני רק רוצה לא לעשות כלום, המון המון זמן, אני מרגישה שהכל מתקדם אבל בלעדי, ואני לא מספיקה כלום.

אני עוד מעט אהיה בת 24 ואני הכי לא מרגישה ככה בעולם, אפשר לעצור שניה כדי שאני אספיק להשיג את עצמי?

טוב, אין לי כוח יותר היום.