למען האמת בחיים לא חשבתי שאפתח בלוגבחיים לא חשבתי שאקשיב לראפ
בחיים לא חשבתי שאעזוב את המקום שבו גדלתי
בחיים לא חשבתי שאני אהיה כל כך שונה מאחרים,מאותם אנשים שגדלתי אתם
שונה עד כדי כך שאסתכל עליהם בעין עקומה ואתהה אם זה אותם אנשים
בחיים לא חשבתי שאצבע את השיער
בחיים לא חשבתי שארצה להרזות
בחיים לא ראיתי את עצמי בגיל 16 מקיאה,חותכת.
תמיד הייתי בטוחה שאהיה אחת מן השורה
אתבגר ואלך עם בנייה ובגדים של פרחות
תמיד הייתי בטוחה שאני אלך במסלול שכולם הולכים בו
אבל אני לא,
גדלתי להיות בן אדם עם מעגל חברים מצומצם
אני עושה דברים שהיו נראים לי כדברים שרק בנות בלי שכל עושות-לצום,להיות אובססיבית עם משקל,לחתוך.
ועכשיו כשאני בתוך זה..אני ילדה שמגנה על עצמה,לא נותנת לאף גבר לגעת בה
לא יוצאת בלילות ,לא שותה,מקבלת ציונים טובים,לומדת בבית ספר טוב,ויש לה חברים אמיתיים...ועם זאת עושה את הדברים שהיו נראים לה כדברים שרק מטומטמות עושות...
פתאום אני מבינה שהמטומטמות הן בצד השני.
אפשר לקרוא להן "נורמה" או מה שישראל רגילה לראות בלילות ברחובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
be fit
