שקלתי בסביבות ה66 ואז..
צמתי ואכלתי כמויות מצומצמות אבל לא נשקלתי..
ברוב טיפשותי כבר יום וחצי שבלסתי ובלסתי....ובלסתי..
ועכשיו בשלוש בבוקר החלטתי להישקל אחריי יום וחצי של בליסות-
קצת פחות מ- 64..
השאלה היא- אם אחריי כל כך הרבה בליסות אני שוקלת פחות מ64 כמה ירדתי לפני הבליסות?!
כי הם העלו לי לפחות שניי קילו!
ומשום מה אני לא הכי מאוכזבת מהמשקל ברגעים אלה..גם בגלל שאכלתי כמו בהמה שהרעיבו אותה חודשים
וגם בגלל שגבהתי בחופש,אני לא יודעת כמה..אבל אני יודעת שגבהתי כמה סנטימטרים טובים.
עוד יומיים, אם לא מחשיבים את היום (יום שני) כי אני אעביר אותו בשינה, מתחילים שנת לימודים (מה שמזכיר לי להסדיר שעות שינה דחוף)
ביומיים האלה אני באמת רוצה לצום לצום לצום..
אז ביום וחצי האלה של הבליסה
משום מה היה לי קטע כזה שאמרתי לעצמי זהו פה את מפסיקה לבלוס,ובאמת הרגשתי סוג של מוכנות נפשית,ולא מהקטעים שאם הרסת כבר את היום אז תמשיכי לבלוס וממחר תתחילי מחדש.
אז אני מוכנה נפשית לצום..ויהיה בסדר!
לצערי עם תחילת הבית ספר יש לי קרובי משפחה שבאים לארץ לחודש-מה שאומר
ארוחות מבושלות,מלאות קלוריות, לא נחוצות, מוצעות לי עם חיוך וציפייה, פעמיים ביום במקרים הטובים שאני לומדת (בסופ"שים הרבה יותר).
זה יצריך ממני הרבה יותר שליטה עצמית ופיתוח קישורי התחמקות..אבל אני אעבוד על זה ובחודש הראשון ללימודים אני ארד אפילו 2 קילו!
אני לא מרבה לכתוב בבלוג רק בגלל ש משום מה כשאני כותבת פה תוכניות הן כמעט אף פעם לא מגיעות למימוש עצמי..וכשאני לא כותבת ורק מתכננת בראש הכל מבוצע בצורה מושלמת...נשמע דפוק..אבל ככה זה.
אה ודרך אגב...אחרי הפוסט עייפות הקודם דפקתי שינה של 20 שעות (שבירת שיא אישי) מי היה מאמין.
טוב אז הכל מוכן להתחיל את י''א שנה לפני אחרונה בבית ספר,וכמו כל שנה אני מבטיחה לעצמי להשקיע ולהיות הכי חרשנית שאני יכולה להיות ואני יודעת שאם אני באמת אשקיע אני אוציא ציונים מדהימים,בהתחשב בזה שבשתי מתכונות (לשון,היסטוריה) הוצאתי 85 רק מלמידת כל החומר שלא נלמד במהלך השנה יום לפני..אז אני יודעת שעם קצת השקעה אני רואה 90+ בכל הבגריות.
הפוסט יצא מבולגן ולא מובן בעליל...אבל העיקר הפריקה.
מאחלת לכולכן להעביר את סוף החופש בכיף ולהגיע לתחושת מיצוי.ובהצלחה (כי אנחנו תמיד צריכות את זה) :)
אה ועוד משהו ששכחתי לציין...תגידו...זה נראה לכן מוזר שאני סוג של מרגישה הכי בנוח והכי הרבה ביטחון לדבר עם גברים שגדולים ממני אני מעריכה ביותר מ10 שנים,ואני מרגישה שהם הכי פוטנציאלים לי בתור בני זוג? ..כמובן שעדיין לא יצא לי להגיע לשום סוג של קשר אינטימי,זה פשוט מרגיש לי טבעי.
וילדים בגילי מרגישים לי מפגרים שחשים קצת יותר מידי...
אני לא יודעת מה נסגר איתי...כנראה שחסרים לי כמה ברגים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
be fit
