אני יודעת שכולנו נשב במעגל מחר,ונספר חוויות.ולמרות שאת רוב האנשים שבכיתה שלי אני אוהבת,אני יודעת
שבמעגל הזה אני רק אסבול,אשב על כיסא בתנוחה שעושה אותי הכי פחות שמנה ומסתירה כמה שיותר
ובזמן שיש דיבורים ברקע,אני ארגיש כל ס''מ של שומן ואהיה עסוקה רק בזה.
קללות ירוצו בראשי,מילות השמצה,וכולן נאמרות עליי,אף לא מילה אחת שמעבירה ביקורת על אחרים
הכל מרוכז בי,כמה שאני כישלון,חזרתי אחריי חודשיים ואני נראת אותו דבר.
ואז יגיע תורי,ומה אני יכולה כבר לספר על חוויות בחופש?,כולם טסו, טיילו, עבדו..
מה אני עשיתי?,ישנתי,חתכתי,צמתי,הקאתי,נגעלתי מעצמי,ולרגע שחכתי את השליטה בצד ואכלתי כל מה שבא ליד.
זה היה החופש שלי,ומה מזה אני יכולה לספר..כלום.
אני אחייך חיוך מזוייף ואעביר את התור לאדם הבא,ולא משנה מי זה יהיה מהכיתה,אני בטוחה שהוא יותר נורמלי ממני ולו כן יהיה מה לספר.
לא מזמן הבנתי שיש בי משהו שהוא לא נורמלי,הצורת מחשבה,תפיסת העולם..הכל מעוות.
ומחר..אני בטוחה שאני גם אראה את זה.
אז...היום הראשון ללמודים....פעם זה היה כיף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
be fit
