perfection from pain

אחרי 16 ימים...שבהם נתתי את כולי,

אנשים התחילו לומר שרזיתי..

ואז,

אז כמובן החלטתי שהגיע הזמן להרוס את כל מה שבניתי

ולטחון.

וזה לא נתן לי כלום

זה לא מספק בשום צורה

האכילה, הדקות שאחרי,השעות שאחרי,משך האכילה..הכל מרגיש לי אותו דבר

אותה תחושה שבה אני נגעלת מעצמי

אין שום היגיון בבולמוס הזה.

אני מרגישה כל כך מגעילה,פתאום מתמלאת בדמעות ועצב..אני מרגישה דוחה..

החרטה שלי כל כך עמוקה..ואם הייתי יכולה ,הייתי הולכת להקיא

אבל אמא שלי בבית.

כל כך רע לי עכשיו...ואני לא יכולה יותר..אני לא רואה איך אני ממשיכה מפה הלאה..

מבחינת הכל.

Say it to me"

And I'll leave this life behind me

"Say it if it's worth saving me