נתחיל בזה שאין לי כסף.
נמשיך בשבועיים האחרונים, שהיו מלאים בבלומוסים.
ועכשיו ברצינות,אני סובלת מהתקפי האכילה האלה
הם מחרפנים אותי
זה נהיה קשה לחיות עם מחשבות בלתי פוסוקות על התאבדות
זה נהיה קשה לחיות
זה נהיה קשה
הזמן עובר וככל שאני מתבגרת מתווספים ימים שהיו אמורים להוביל אותי לאן שהוא אבל הבעיה שאני פוסעת במקום.
מכירים את זה?
אתם מסתכלים אחורה וקולטים שעברתם ארבע וחצי שנים בלהתעסק באיך שאתם נראים
ושלוש מהן כתבתם בלוג על הדרך בה אתם הולכים להשיג את מבוקשכם
והנה,הבלוג קיים,הבעיה לא פתורה,ובטח שעברתם הרבה,הרבה בולומוסים ותו לא.
איזה הרגשה מייאשת זה להרגיש לא שווה כלום.
פרקתי,ועכשיו יש לי משהו להבהיר.
לאחרונה גלשתי בהרבה בלוגים של בנות שרוצות להרזות (לא משהו מיוחד)
ונתקלתי בהרבה בנות שכתבות שהיה להן בולמוס,
בולמוס:התקף אכילה,בו את\אתה בדרך כלל אוכלים בעמידה,שעה ומעלה ברצף ללא הפסקה,האכילה נעשת רוב הפעמים בסתר וכמויות האוכל שנאכלות גדולות משמעותית מכמות שבנאדם באותם נתונים יכול להכיל,הבולמוס נפסק לאחר שחלל הבטן לא יכול להכיל יותר אוכל או כאשר האוכל נגמר (בבית\במקרר) הבולמוס מלווה בתחושת כבדות ואי נוחות נוראית ולאחר מכן מגיעים רגשות אשם אכזבה ושנאה עצמית.
אז בנות זה שאתן נשברות,מועדות ואוכלות שני סנדווצ'ים עם שוקולד או ארבע וופלים זה בהחלט מאכזב אבל זאת רק מעידה,
זה עדיין לא בולמוס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
be fit