הייתי רוצה לצחוק על זה אבל לצערי אני יכולה רק לכתוב על זה בעוד הדמעות חונקות אותי
לא שמנה,זאת אולי לא ההגדרה שלי
אבל לשנוא את הגוף הממוצע שלך זה הרבה יותר גרוע מלהיות שמנה
זה מכה פתאום
4 שנים שכל בוקר אני קמה ושונאת את עצמי
שהרגעים היפים שלי זה רגעים של התכחשות
אף פעם לא חוויתי קבלה של הגוף הזה
אני מרגישה כזאת יצורה
אני לא מבינה למה המלחמה שלי לא נגמרת
אני לא מבינה למה המאבק שלי לא נפסק בשום שלב
אני לא מבינה למה אני 4 שנים פוסעת במקום
אני לא מבינה למה אני מייסרת את עצמי רגשית
אני לא מבינה למה אני אונסת את עצמי
זה נהיה קשה לנשום,פתאום כשהאמת יוצאת ממני
למה הדברים תקועים
יש לי מליון סיבות
באמת שיש יותר מידי,הראשונה בהם זה שהדיאטה הראשונה שלי הייתה להקיא לצום ולבלוס,תודות לישרא, עוד לפני שהמוח הקטן שלי התחיל להתפתח הוא כבר הספיק להרוס מטבוליזם,זווית ראיה,תפיסת מציאות,והתפתחות
אני תקועה,וזה כל כך כואב לי
כואב לי להסתכל במראה,ויש ימים שהגוף שלי נראה בסדר אבל אז אני מתעוררת והארפל נעלם
אני שונאת את עצמי
כל כך קשה לי
ואין לי עוד דרכים לעזור לעצמי
הכל אזל
אין לי כוחות אני לא יודעת יותר איך לעזור לעצמי
נאבדתי פה לפני 4 שנים כשאותן בנות כתבו לי כל הכבוד על החתכים שלי,על הצומות שלי,ועל ההקאות שלי
נאבדתי פה ואני לא מצליחה למצוא את עצמי
ועוד לא מצאתי מישהו שעזר לי ...וכמה שזעקתי וכמה שנאבקתי זאת רק מלחמת התשה
יש לי ימים שיש לי אמונה שנעלמת ודועכת אבל רוב הימים אני פשוט בהכחשה
אני ניסיתי הכל
אני מיואשת
אני מובסת
ואני קוראת פעם אחרונה
אם מישהו קורא את זה ויש לו את הכלים לעזור לי להרזות
אם למישו יש את הכלים לעזור לי להפסיק לתאב את עצמי
אני אשמח אם מישו ישים סוף לארבע שנים שלא הגיע לי לעבור
אני קוראת ואני מקווה שיהיה לי מענה
כי אני לא יכולה יותר אני לא יכולה להמשיך ככה ואני לא יכולה לבד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
be fit