 כינוי:
be fit בת: 30 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2011
מחר בית ספר..
אני יודעת שכולנו נשב במעגל מחר,ונספר חוויות.ולמרות שאת רוב האנשים שבכיתה שלי אני אוהבת,אני יודעת שבמעגל הזה אני רק אסבול,אשב על כיסא בתנוחה שעושה אותי הכי פחות שמנה ומסתירה כמה שיותר ובזמן שיש דיבורים ברקע,אני ארגיש כל ס''מ של שומן ואהיה עסוקה רק בזה. קללות ירוצו בראשי,מילות השמצה,וכולן נאמרות עליי,אף לא מילה אחת שמעבירה ביקורת על אחרים הכל מרוכז בי,כמה שאני כישלון,חזרתי אחריי חודשיים ואני נראת אותו דבר. ואז יגיע תורי,ומה אני יכולה כבר לספר על חוויות בחופש?,כולם טסו, טיילו, עבדו.. מה אני עשיתי?,ישנתי,חתכתי,צמתי,הקאתי,נגעלתי מעצמי,ולרגע שחכתי את השליטה בצד ואכלתי כל מה שבא ליד. זה היה החופש שלי,ומה מזה אני יכולה לספר..כלום. אני אחייך חיוך מזוייף ואעביר את התור לאדם הבא,ולא משנה מי זה יהיה מהכיתה,אני בטוחה שהוא יותר נורמלי ממני ולו כן יהיה מה לספר. לא מזמן הבנתי שיש בי משהו שהוא לא נורמלי,הצורת מחשבה,תפיסת העולם..הכל מעוות. ומחר..אני בטוחה שאני גם אראה את זה. אז...היום הראשון ללמודים....פעם זה היה כיף.
| |
אני לא צריכה הרבה כדיי להיות מאושרת
לשקול 47 שיער ארוך (שיגיע לצלעות) הרבה כסף בארנק חבר שאני אוכל לברוח אליו ברגעים קשים 87+ בכל הבגריות פלאפון חדש כמה לקים כמה טבעות ממגנוליה הרבה ג'ינסים הרבה חולצות וי חלקות הרבה גופיות סבא צמודות כמה צעיפים
זאת הרשימה שכאשר כל סעיף בה יהיה מסומן בקו שחוצה אותו אני אגיע להגשמה עצמית ואהיה מאושרת הכל פה ניתן להשגה.בעיקר כי הרוב פה זה חומרי. לאט לאט ואני מאמינה שעד החופש הגדול הבא אני כבר אהיה במקום הזה! בהצלחה לי!
| |
פריקה
טוב...המצב מוזר..שקלתי בסביבות ה66 ואז.. צמתי ואכלתי כמויות מצומצמות אבל לא נשקלתי.. ברוב טיפשותי כבר יום וחצי שבלסתי ובלסתי....ובלסתי.. ועכשיו בשלוש בבוקר החלטתי להישקל אחריי יום וחצי של בליסות- קצת פחות מ- 64.. השאלה היא- אם אחריי כל כך הרבה בליסות אני שוקלת פחות מ64 כמה ירדתי לפני הבליסות?! כי הם העלו לי לפחות שניי קילו! ומשום מה אני לא הכי מאוכזבת מהמשקל ברגעים אלה..גם בגלל שאכלתי כמו בהמה שהרעיבו אותה חודשים וגם בגלל שגבהתי בחופש,אני לא יודעת כמה..אבל אני יודעת שגבהתי כמה סנטימטרים טובים. עוד יומיים, אם לא מחשיבים את היום (יום שני) כי אני אעביר אותו בשינה, מתחילים שנת לימודים (מה שמזכיר לי להסדיר שעות שינה דחוף) ביומיים האלה אני באמת רוצה לצום לצום לצום.. אז ביום וחצי האלה של הבליסה משום מה היה לי קטע כזה שאמרתי לעצמי זהו פה את מפסיקה לבלוס,ובאמת הרגשתי סוג של מוכנות נפשית,ולא מהקטעים שאם הרסת כבר את היום אז תמשיכי לבלוס וממחר תתחילי מחדש. אז אני מוכנה נפשית לצום..ויהיה בסדר! לצערי עם תחילת הבית ספר יש לי קרובי משפחה שבאים לארץ לחודש-מה שאומר ארוחות מבושלות,מלאות קלוריות, לא נחוצות, מוצעות לי עם חיוך וציפייה, פעמיים ביום במקרים הטובים שאני לומדת (בסופ"שים הרבה יותר). זה יצריך ממני הרבה יותר שליטה עצמית ופיתוח קישורי התחמקות..אבל אני אעבוד על זה ובחודש הראשון ללימודים אני ארד אפילו 2 קילו! אני לא מרבה לכתוב בבלוג רק בגלל ש משום מה כשאני כותבת פה תוכניות הן כמעט אף פעם לא מגיעות למימוש עצמי..וכשאני לא כותבת ורק מתכננת בראש הכל מבוצע בצורה מושלמת...נשמע דפוק..אבל ככה זה. אה ודרך אגב...אחרי הפוסט עייפות הקודם דפקתי שינה של 20 שעות (שבירת שיא אישי) מי היה מאמין. טוב אז הכל מוכן להתחיל את י''א שנה לפני אחרונה בבית ספר,וכמו כל שנה אני מבטיחה לעצמי להשקיע ולהיות הכי חרשנית שאני יכולה להיות ואני יודעת שאם אני באמת אשקיע אני אוציא ציונים מדהימים,בהתחשב בזה שבשתי מתכונות (לשון,היסטוריה) הוצאתי 85 רק מלמידת כל החומר שלא נלמד במהלך השנה יום לפני..אז אני יודעת שעם קצת השקעה אני רואה 90+ בכל הבגריות. הפוסט יצא מבולגן ולא מובן בעליל...אבל העיקר הפריקה. מאחלת לכולכן להעביר את סוף החופש בכיף ולהגיע לתחושת מיצוי.ובהצלחה (כי אנחנו תמיד צריכות את זה) :)
אה ועוד משהו ששכחתי לציין...תגידו...זה נראה לכן מוזר שאני סוג של מרגישה הכי בנוח והכי הרבה ביטחון לדבר עם גברים שגדולים ממני אני מעריכה ביותר מ10 שנים,ואני מרגישה שהם הכי פוטנציאלים לי בתור בני זוג? ..כמובן שעדיין לא יצא לי להגיע לשום סוג של קשר אינטימי,זה פשוט מרגיש לי טבעי. וילדים בגילי מרגישים לי מפגרים שחשים קצת יותר מידי... אני לא יודעת מה נסגר איתי...כנראה שחסרים לי כמה ברגים. | |
fuck u all
או מיי פאקינג גאדאני מתה מעייפות ואני צריכה לחכות לפאקינג בלוני גז באלי לישון.. בקיצור...לכל "החכמות" שקראו לי מטומטמת וטיפשה בפוסט הקודם אתן מוזמנות לקפוץ לי,נורא קל לשפוט בן אדם שבחיים לא היית במצב שלו. התכנון לשבוע: שישי-שבת :צום ראשון- שני: עד 500 שלישי: צום רביעי: עד 400/אם אני ארגיש צורך אני אצום..אז זה עוד לא סגור ואז חמישי בית ספר!! באמת שכל אלה שעומדות לכתוב לי שזה לא בריא/רצוי לאכול יותר/זה יוביל אותי לבולמוס תחסכו!! וזהו בעיקרון..יצא פוסט קצת עצבני בגלל העייפות ובגלל התגובות של כמה גאונות שיודעות הכל אני עוד אעדכן השבוע,אז שיהיה בהצלחה.
| |
עברתי שלושה ימים של פחות מ400 קלוריותואז הבולמוס הצפוי אחריי הבולמוס בלי לחשוב פעמיים,ישר ללכת להקיא אני כבר מיומנת, להקיא בעמידה-זה יותר קל ככה לדחוף את קצה המברשת רחוק וללחוץ מעט-ככה זה הכי יעיל הכאב ראש יעבור...בסופו של דבר,אחריו,אם אהיה מספיק בשליטה יבואו הסחרחורות אותן סחרחורות שמציפות אותי בהרגשה טובה,כי הן מסמנות לי שאני מרזה אחריי ימים שבהם חייתי על כוס אורז אותו בולמוס מביא כאבי בטן ואז,אולי אז יהיו לי ליום,יומיים יציאות מסודרות ולא אצטרך להתפלל אליהן שיגיעו העניים אדומות,כשמקיאים בוכים,זה ידוע הגרון כואב,אבל אפשר להתרגל ברגעים אלו ממש אני תוהה כמה אני אעלה מהבולמוס הזה,נותר לי לקוות שלא הרבה היום לא חתכתי,עדיין יש לי צלקות טריות בדרך כלל אחרי בולמוס אני מקיאה,אחרי הקאה אני חותכת,תהליך כזה של הרס עצמי.
כנראה שאני בתוך זה...ואין אף אחד לידי שיבין מה אני עוברת. אני בתוך זה ו..נותרתי עם שאלה אחת, מתי זה ייפסק?
| |
למען האמת בחיים לא חשבתי שאפתח בלוגבחיים לא חשבתי שאקשיב לראפ בחיים לא חשבתי שאעזוב את המקום שבו גדלתי בחיים לא חשבתי שאני אהיה כל כך שונה מאחרים,מאותם אנשים שגדלתי אתם שונה עד כדי כך שאסתכל עליהם בעין עקומה ואתהה אם זה אותם אנשים בחיים לא חשבתי שאצבע את השיער בחיים לא חשבתי שארצה להרזות בחיים לא ראיתי את עצמי בגיל 16 מקיאה,חותכת. תמיד הייתי בטוחה שאהיה אחת מן השורה אתבגר ואלך עם בנייה ובגדים של פרחות תמיד הייתי בטוחה שאני אלך במסלול שכולם הולכים בו
אבל אני לא, גדלתי להיות בן אדם עם מעגל חברים מצומצם אני עושה דברים שהיו נראים לי כדברים שרק בנות בלי שכל עושות-לצום,להיות אובססיבית עם משקל,לחתוך. ועכשיו כשאני בתוך זה..אני ילדה שמגנה על עצמה,לא נותנת לאף גבר לגעת בה לא יוצאת בלילות ,לא שותה,מקבלת ציונים טובים,לומדת בבית ספר טוב,ויש לה חברים אמיתיים...ועם זאת עושה את הדברים שהיו נראים לה כדברים שרק מטומטמות עושות... פתאום אני מבינה שהמטומטמות הן בצד השני. אפשר לקרוא להן "נורמה" או מה שישראל רגילה לראות בלילות ברחובות.
| |
what am I doing, what am I doing?
oh yeah thats right, I'm doing me, I'm doing me
I'm living life right now man
and this what I'm do til its over
til it's over, but it's far from over
| |
#2
אין לי מושג מה אני אוכל היום...אז אני עוד אעדכן. אתמול חתכתי..ועוד אחריי שאמא שלי גילתה שיש לי צלקות על הרגל,העניין של הצלקות שלי נשאר פתוח והיא עדיין לא גילתה ממה הם אבל אין ספק שכל היחסים שלנו השתנו מאז, אין צעקות , אין ריבים. ובכל זאת חתכתי,אני באמת לא יודעת מה יש לי ..אתמול הייתי לבד בבית ישבתי וראיתי טלוויזיה ופתאום משום מקום התחלתי לבכות,יותר משעה בכיתי וחתכתי. ובכלל כל העניין של ה"לחתוך",הייתה פעם כתבה על זה וקראתי את הטוקבקים,היו שם כל כך הרבה אנשים שהתגובה שלהם הייתה "כל מי שחותך זה ילדים אימואים" "כל מי שחותך הוא פריק" איזה ילדים צומי,מה שהם יעשו בשביל קצת צומי.." אנשים כל כך אטומים לעניין הזה,הדבר האחרון שאני חושבת עליו כשאני חותכת זה צומי,אני אפילו לא הולכת לים בגלל זה ועושה הכל כדיי להסתיר. והאמת כשאמא שלי גילתה תיארתי לעצמי שאני הולכת לספר לה ואז תצוץ השאלה -למה את עושה את זה? וידעתי שאין לי תשובה ברורה ומנומקת,כמו שיש לי לכל דבר אז החלטתי לקרוא על פגיעה עצמית ופשוט הגעתי לקטעים בטקסט שקראתי ובכיתי כי פתאום הבנתי שמה שמדובר שם מציג אותי באופן דיי ברור תפריט: בוקר:נס (71) ביניים: צהריים: ביניים: ערב: כמו שאמרתי אני עוד אעדכן.
| |
#1
טוב אז זה היום הראשון של עד 600עד עכשיו אכלתי: בוקר-נס קפה (71) ביניים-4 פריכיות (125) כוס קול זירו (4) צהריים-עגבניה (29) ומלפפון (9) ביניים-X ערב-אני מאמינה שאני אשתה עוד נס קפה (71) סה''כ:309 קלוריות
| |
טוב המוטיבציה חזרה ובגדול!...לא נשאר עוד הרבה עד לתחילת הלימודים אני מצפה להתחיל אותם לפחות עם בטן שטוחה... ובגלל ששיגרת לימודים עושה לי רק טוב אני פשוט אמשיך את התהליך בשנת הלימודים עצמה. אז... התוכנית היא לחיות על עד 600 עד שאני אשבר... אז בקשר לתפריט אני אעדכן מחר..
| |
כל יום אני אומרת לעצמי שזה היום שבו אני יכולה להתחיל הכל מחדש...וכל יום אני נכשלת ..אולי מחר יהיה שונה..אולי מחר אני אצליח.
ולחשוב שהכל היה יכול להיות שונה עכשיו,אם הייתי נשארת שם. כי אם הייתי נשארת שם, הוא היה איתי. הכל היה שונה אם הוא היה איתי. אני יודעת.
| |
קיבינימט כמה אפשר לאכול?!צום 24 מתחילה מ 1 בלילה! (עכשיו כאילו)
1:00, 2:00, 3:00, 4:00, 5:00, 6:00, 7:00, 8:00, 9:00, 10:00, 11:00, 12:00,
13:00, 14:00, 15:00, 16:00, 17:00, 18:00, 19:00, 20:00, 21:00, 22:00, 23:00, 00:00, 1:00-סוף צום!
| |
בעעע...הבליסה של חיי הסתיימה תכנון להמשך השבוע..יום ראשון-עד 400 יום שני-עד 400 יום שלישי-על 500 יום רביעי-עד 300 יום חמישי- עד 600 בהצלחה לי!
| |
עידכונים..
הכלבה שלי אימצה טרנד חדש..להעיר אותי ב7 בבוקר כדיי שאני אצא איתה,בדרך כלל היא לא עושה את זה אבל בתקופה האחרונה היא החליטה להיות מעשית, ואם יש לה רצון היא תורמת את כל כישוריה כדיי לממש אותו.ותכלס לא משנה מה היא תעשה או כמה אני עייפה כשהיא מעירה אותי אני פשוט חולה עלייה והיא הדבר הכי מדהים בעולם,אני מאושרת שיש לי אותה,היא עברה איתי 6 שנים בטוב וברע ותמיד הייתה שם כשבכיתי או הייתי עצובה,היא תמיד הייתה שם כדיי להעלות לי חיוך.ועכשיו אחריי שחפרתי על הכלבה המדהימה שלי אפשר לעבור לדברים אחרים,
אתמול בערב עשיתי קצת ספורט וזה עשה לי ממש טוב ומילא אותי במוטיבציה אני מקווה שגם היום ייצא לי לעשות ספורט, אין לי מושג מה אני אוכל היום אני מאמינה שאני אעדכן בערב.
בנוסף קניתי דברים לבית ספר,מצאתי כל מה שרציתי ועכשיו נשאר לקנות בגדים..ישלי רגשות מעורבים לגביי השנה של י''א מצד אחד נשארו לי שנתיים בבית ספר ואני מתכוונת לנצל אותן ולהפיק את המיטב, אבל מצד שני כל כך לא בא לי לחזור מהחופש לשנה הכי עמוסה בבגריות,בלחץ ובחרישות ממש לא באלי. אבל אני יודעת ששנה הבאה אני ממש רוצה להשקיע בלימודים, ולחרוש את חיי כדיי להצליח באמת לא משנה לי אם לא יהיו לי חיי חברה מחוץ לכותלי בית הספר, אני מתכוונת לעשות הכל כדיי להצליח! זהו.יצא פוסט מוזר וחופר אבל נחייה גם עם זה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
