The topika shop

הסתכלתי עליו... הוא הביט בי בחזרה והסטתי עיניי, לא יכולתי עוד להרגיש זאת, הייתי חייבת לספר, ידעתי שהוא אוהב אותי גם אבל אין בי אומץ להגיד.
ברחתי מהר, לא ידעתי אם הוא מסתכל ולא היה לי אכפת, ישבתי על המדרגות, בכיתי אל תוך היומן, אני רואה אותו מתקרב, הוא עבר ואליי לא שם לב.
הגעתי הבייתה, בכיתי לתוך הכרית, ונרדמתי מרוב הדמעות, אפילו בלילה חלמתי עליו, איך אספר?! הוא אפילו לא שם לב אליי...
ככה עבר עוד יום, חודש, חצי שנה עברה ואני עדיין מסתכלת עליו מקצה הכיתה.
יום אחד הוא לא בא, פחדתי, הלכתי אלייו הבייתה ונעצרתי לייד הדלת, צלצלתי בפעמון וחשבתי לברוח מהר, אך קפאתי במקום, אימו פתחה לי את הדלת ואמרה שהוא לא יכולה לבוא, לא יכולתי לענות, היא נעלמה לתוך הבית לפניי שיכולתי לשאול מה קרה.
ביום הבא הוא חזר, היום הרגיש כמו נצח, רצתי אלייו וחיבקתי, ולא אכפת לי מי מסתכל.
ניקשתי אותו ואמרתי "אני אוהבת אותך", הוא החזיק את ידי, הסתכל עליי ונשק לי חמות על הלחי.
לא ידעתי מה להגיד, התיישבתי במקומי וחשבתי מה ייקרה עכשיו? האם היחסים השתנו, בהפסקה חששתי להתקרב, הוא דיבר עם חבריו, ראה אוית מרחוק, חשבתי להסתובב ולהמשיך ללכת אבל הוא התקרב, נגע בי ואמר: "חשבתי שלא תבואי", הוא חיבק אותי וקפאתי במקום כמו מול דלת בייתו, לא ידעתי מה לומר, הרגשות שלי התחלפו מרגע לרגע אך ידעתי דבר אחד, שלעולם לא ארצה לשנות את היום הזה...

חשבתם שאני רק טובה בפימו?! אז לא, אני גם סופרת ולכם אני רוצה להקדיש תסיפור הזה... תהנו [;