הסלעים בקיבה מעגנים אותי כשהיא ריקה אך אני כמעט עולה מעלה באוושת רוח קלה, בעודי מהדסת בשדרות כתרה אחר מושיע. העצב מטפטף אחריי שביל כהה חסר ריח, ממתינה שיבחינו; רצה ומתחבאת מאחורי שיח דוקרני כשנפקחת עין חשדנית. מתירה להיגיון להכניע אותי לקראת הסוף, הוא קרב ואני מתרחקת. זה מפחיד אותי, מטלטל עצמותיי בשקט, אך האושר העכור מתגנב בהבלחים רעים ומניח אצבעות גרומות על שפתיי, החשוקות גם כך.
כינוי:
Scarlet
בבלוג זה
בכל הבלוגים
