3/2011
תובנות אליהן הגעתי לאחר שהותי בבית חולים.
בית החולים:
אחרי אשפוז לא פשוט אחרי שהסכמתי שידחפו לתוך עמוד השידרה מחט באורך של 15-20 מילימטר עדיין אין להם תשובות,אף אחד לא יודע מימה נובעים הכאבים שלי אז מה עשו? דחפו לי עוד סמים לרשימה (כדורים נגד דיכאון).לרופאים יש מין תכונה כזו,לא מוצאים מימה הסיבה אז היא מדיכאון. לא יחפשו יבדקו מה קורה זה לא מעניין אותם הפיתרון שלהם לזה זה דיכאון שדרך אגב אצלי הוא לא כל כך דיכאוני הוא שונה.
אז אני סובלת מציקלומניה אבל זה לא אומר שאני צריכה עוד כדורים לרשימה.מספיק לי הכדור הגדול הזה עם המינון הגבוה למה להוסיף עוד?כדי לגרום לי להיות עוד יותר תלויה בכדורים?,כדי שאני לא אוכל לתפקד בלעדיהם?אז כן אולי אני בעייתית אבל אני לא מבינה למה לכל דבר לדעת הרופאים צריך כדורים אני לא מבינה למה לדחוף לי עוד כדורים עוד כדורים שיגרמו לי להיות מטושטשת זו לא אני, אני לא כזו אני לא אוהבת את כל העניין של הכדורים זה מתסכל לקחת כל כך הרבה כדורים שיחליטו בשבילי מה אני עושה ואיך.
אני נמצאת בצומת של אין לי תשובות הכל כואב ואי אפשר לטפל. אני אפילו לא יכולה להסביר במילים כמה זה מייאש כמה הכאבים האלה חזקים ממני וכמה אני לא יודעת כבר איפה לקבור את עצמי. להתאבד? אני לא יכולה,הבטחתי ואני לא יכולה לעשות את זה למאמצ' הוא יותר מידי טוב בשביל לסבול אחרי שאני אמות.אני מרחמת עליו לא מגיע לו כזו טיפשה ובעייתית כמוני אני לא מבינה בכלל מה הוא מוצא בי.הוא נסחב איתי לכל הרופאים והבדיקות ומסכן זה בטוח לא מה שהוא היה רוצה בחברה שלו.
אני אוהבת אותו כל כך שלפעמים אני באמת רוצה לעזוב אותו,לטובתו ואז כשאני חושבת על זה נהיה לי כל כך רע מהמחשבה של לאבד את הדבר הטוב היחיד שיש לי בחיים שאני מוותרת...אני אוכלת את עצמי מבפנים רק בגלל המחשבה שאני עושה לו רע,שאני לא מתאימה.
בבית החולים איזה רופא אחד חמוד כזה הודי (שמדבר גם רוסים להפתעתי)אמר לי כל מיני דברי חוכמה שאחת מהם נישאר חרוט במוח
"צריך לחיות בשביל ההווה,לא העבר,העבר כבר עבר אז אין טעם להסתכל אחורה,ולא העתיד מה הטעם לקפוץ את העתיד העתיד יקרה אבל לא עכשיו,לא צריך יותר מידי מחשבות צריך להתרכז בהווה במה שקורה לי כרגע ולמצה כל רגע וכל שנייה לעשות את מה שאוהבים,להיות בסביבה הנכונה ולעשות רק מה שטוב לך.מבלי לחשוב על מה יהיה בעתיד או למה זה היה ככה בעבר."
אחרי שהוא הלך וחזרתי הביתה חשבתי המון על מה שהוא אמר.
אני תמיד נוטה לחפש את התשובות בעבר אני לא מנסה לפתור את הדברים של ההווה
אני תמיד בוחשת בתוכי את מה שהיה או מה שיהיה הרי בסך הכל אני עוד די ילדה 17 וחצי זה לא איזה מי ישמע יש לי עוד הרבה לפני אבל לחשוב ולתכנן עכשיו? למה? זה סתם מיותר.אני צריכה לעשות מה שטוב לי מה שנכון לי כרגע לא לחשוב מה יהיה להתרכז ולהצליח בהכל הרי מי יודע מה יהיה בעתיד אולי כל מה שאני חושבת על העתיד כרגע הוא לא מה שבאמת יהיה..מי הבטיח לי שבאמת הכל יהיה אחרת?
אז כרגע מה שנותר לי לעשות זה להיצמד קרוב קרוב לאחד המתוק שלי זה שהלב שלי פועם מהר בכל פעם שאני רואה אותו,זה שהגעגועים שלי אליו הם יותר חזקים ממני.
ולחייך,לאהוב את עצמי כמו שאני,אפילו שזה לא כזה פשוט. ולהיות מאושרת על אף הכאבים אין לדעת אולי אם אני אחשוב אחרת אז הם יעברו מעצמם,אבל זה נותר לי רק לקוות.
אז לסיכום:
מהשהות של בבית החולים למדתי המון ואולי אין להם תשובות והכאבים חזקים ממני אבל ההודי החמוד צדק ואני אשתדל מעכשיו להיות קצת יותר חיובית ופחות ביקורתית כלפי עצמי.
כי בסך הכל יש לי את כל מה שהייתי צריכה בחיים שבראש הרשימה "אהבה".
אז כן אולי אני אמשיך לסבול מכאבים ואולי הכדורים כן יעזרו אבל זה לא אומר שאני צריכה לבטל את עצמי,הגיע הזמן שאני אחשוב על מה שטוב לי ומה שנכון לי ולא להסתכל במראה והגיד איזה גועל נפש אלה להסתכל במראה ולהגיד אני לא שונה מאחרים אני בסדר גמור למה שלא יגיעו לי דברים טובים? מה עשיתי רע לאחרים? אני חייבת לשנות גישה חייבת,ואולי זה קשה אבל זה מה יש אם עכשיו אני לא אשנה אז אף פעם אני כבר לא אוכל לשנות.
ולכם קוראים יקרים יש לי לומר כמה מילים.
תצאו, תבלו אל תישארו תקועים תלמדו מאנשים תאספו חוויות מכל הצדדים,תכירו והכי חשוב
תחיו !!!
אז אני מצטערת על החפירה מקווה שזה לא כל כך נורא
ובבקשה תשתדלו ללמוד ממני ומהטעויות שלי אל תעשו את מה שאני עשיתי
אל תשקעו במה שכבר לא טוב ולא נכון עבורכם.
למזלי אני ידעתי והבנתי מתי אני צריכה לצאת מימה שפגע בי וזה גרם לי להכיר מישהו אמיתי ונכון בשבילי מישהו שהוא כל הטוב שרק יכול להיות. ובאמת שאיתו טוב לי(:
אז סוף שבוע נעים לכולם וסוף חודש נעים...שיתחלף בחודש חדש אז חודש נעים לכולם (:
שלכם
Just special (:
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just special ;)