The Invisible Girl.
פשוט המקום שלי לכתיבה. |
 כינוי:
רואה ואינה נראית בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הוסף מסר | 6/2014
מוקסמת
בכל פעם מחדש אני מוקסמת.
נפעמת, מחוייכת, נלהבת רצה לפגושך.
בכל פגישה שלנו אני מרגישה כאילו הלב שלי ייצא מהמקום מרוב שאני מתרגשת לראותך.
בכל פעם שאני הולכת במהירות לתחנה או יורדת מהאוטובוס אלייך, אני מרגישה מודהמת, מרוב ההרגשה הנפלאה הזו שמציפה אותי בכל פעם מחדש. מוקסמת שהיא לא פוחתת, שהיא מתחזקת. ונהפכת למדהימה בכל פעם יותר-ויותר.
וזו הרגשה מדהימה. מוקסמת ממנה וממך, בכל פעם מחדש.
סומק קל ואינו נראה לעין עולה על פניי ברגע שאני רואה אותך, הנשימה שלי עוצרת מרוב שהתגעגעתי לפנים המקסימות שלך, לידיים המדהימות שלך שעוטפות אותי בחיבוק הכי חם בעולם ולא עוזבות לרגע, לריח הממכר שלך ולחיוך המושלם שלך.
ברגע שהידיים שלך עוטפות את גופי, וידיי מוחצות את גופך, אני כל כך מאושרת שאני יכולה לקפוץ עד לשמיים. ויש לי כל כך הרבה אנרגיות, שאני לא יודעת איך לבזבז אותן, עד שאני מקפצת לידך מרוב שמחה, עדיין בחיבוקך. ואתה צוחק את המצחוק המדהים שלך, ואומר שאני חמודה.
ורק מלשמוע את זה אני שמחה עוד יותר, שמחה נפלאה, שמחה כזו שאי אפשר לתאר בכתב, או בכלל.
ואז אתה אוחז בידי, ואנו הולכים ביחד. לשם או לשם, ידי בידך, וידך בידי, ואני פשוט מאושרת עד עמקי נשמתי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
