אז ככה! שלום לכם!

מה קורה? מה נשמע? מה שלומכם? XD

כמו שהבטחתי פרק ארוך [;

ג'ון-

היה בה משהו מוזר, משהו מסתורי.

למה אני לא הצלחתי להפנט אותה במלוא הכוח? היא הייתה אמורה להתהפנט ישר, זה לא היה אמור לקחת זמן, לא היה אמור לקחת מאמץ.

זה היה ברור לי שהיא לא ערפדה, יש לה ריח של בן-אדם, מה יש בה?.

"אריק! רד לפה!" צעקתי לאחי שהיה למעלה, מיד הוא ירד במדרגות באדישות רבה עם שתי בחורות, כל אחת ביד אחרת, כמובן.

"אריק-"
"ששש, דחוף? אני עסוק" הוא אמר מחייך ומלטף ליטוף איטי על פנייה של אחת החשפניות
"כן!" עניתי וזה הסתכל עלי מיואש
"אני דקה חוזר גבירותיי, לכו תיקחו לכם דקה מנוחה, זה יורד מהמחיר" הוא אמר כאשר הוא התקרב לפניהן של הבחורות, טוב נו, הוא למד את אומנות הפיתוי מאחיו איך הוא לא יגרה אותן?.

"אריק! היא מוזרה, משהו לא בסדר איתה אני מרגיש את זה" אמרתי לאריק בלחש אחרי שהבחורות שלו הלכו, בכל זאת, צריך להיזהר.
"אחי הכל מושלם איתה, חוץ מזה שהציצי שלה קטן מידי והתחת שלה לא בדיק מו-"
"לא הזונות שלך! מירנדה! יש בה משהו לא בסדר!"

"אני לא מבין מה הבעיה במירנדה, יש לה אחלה ציצי!"

"אריק!! היא לא מגיבה לכוחות שלי!" אמרתי וזה הסתכל עלי במבט לא מבין

"מה לא מגיבה? ראיתי שהפנטת אותה בכיתה" הוא אמר

"כן אבל לא עד הסוף, העיניים שלה לא האדימו אחר כך, לא היה לה כאב ראש והיא יכלה לצאת מזה מתי שהיא רק רצתה, זה לא הגיוני!" אמרתי וזה גירד בראשה

"אז למה לא שאלת אותה?" אריק שאל, הוא עד כדי כך מטומטם?!.

"מה אני אשאל אותה?! הי סליחה מירנדה את ערפדה אולי?!" צעקתי וזה הסתכל עלי במבט כועס

"יש דרכים יותר נעימות לתקן אנשים! לא לצעוק עליהם!" הוא אמר ואני החזקתי בראשי חזק

"כן! אבל אתה פשוט מטומטם שזה חובה לצעוק!"

"לא אני לא!"

"כן אתה כן!"

"לא אני ל-"

"טוב מטומטם או לא מטומטם מה עושים? יש לה ריח של בת אנוש אבל היא לא מגיבה לכוחות שלי! מה היא כבר יכולה להיות?" שאלתי וזה הסתכל עלי במבט מיואש, הבנתי שגם הוא לא ממש יודע, טוב לא ציפיתי שהוא יידע.

המחשבות לא עבו אותי, רציתי להירדם ולשכוח מהכל, לקום כמו בנאדם רגיל, ללכת לבית ספר, בלי לפחד שהוא ירצח בנאדם אחר בדרך לכיתה, אך פחדתי לנסות לישון כדי שאני לא יחלום סיוט שיפחיד אותי, אך לרגע שכחתי, שהחיים שלי הם כולו סיוט אחד גדול.

מירנדה:

"מירנדה! למה את חייבת לעשות לי צרות בבוקר! קומי!" שמעתי את אמי צועקת לי מלמטה, פתחתי את עניי וקרני השמש סנוורו אותי, שמעתי את קולות הציפורים ששרות מחלוני, השירה של הציפורים והשמש החמה העירו אותי במצב רוח טוב, ידעתי שזה הולך להיות יום טוב.

אחרי כמה שניות התרוממתי מהטיה ונעמדתי מול הארון בגדים שלי, שלפתי ג'ינס שחור וגופייה לבנה מקושקשת, סידרתי את שיערי החום כך שהפוני שלי מסתיר בטיפה את עניי הירוקות.

ידעתי שיש משהו שחסר בשביל שהיום יעבור לי בטוב, זה יכול להיות רק דבר אחד, וזה להעיר את ברנדון, בדרך מיוחדת, דרך מיוחדת ומרעננת.

ירדתי במדרגות במהירות כדי שברנדון לא יתעורר לי, הלכתי לכיוון המטבח ומילאתי כוס מים קרים

"מירנדה" שמעתי את קולה של אימי, נעצרתי והסתובבתי באטיות לכיוונה

"אימא" עניתי לה באותו הקול

"מה את מתכננת לברנדון?" היא שאלה, ואני הסתכלתי עליה במבט מופתע, כמובן שלא הייתי מופתעת כל כך כי לא כל כך קשה להבין שאני מתכננת לברנדון משהו, כי אני תמיד עושה את זה.

"מה פתאום! הוא אחי! באמת אימא!" עניתי לה והלכתי במהירות בחזרה למסדרון של החדרים, עליתי במדרגות בזהירות כדי לא לשפוך מהכוס

"בלי שטויות מירנדה!"

"שטויות? אני? נו באמת אמא" גיחכתי ברשעות, המילים האלה היו יותר בשביל ההנאה שלי מאשר ההרגעה של אמא, הגעתי לאזור החדרים שלנו, מצד אחד היה דלת החדר שלי ומהצד השני היה דלת חדרו הסגורה של ברנדון, חיוך חושף שיניים עלה לפניי וגיחוך מרוגע נפלט מפי, מיהרתי להשתתק ולפתוח את הדלת, ידי נחה בעדינות על הידית וסובבה אותה באיטיות מרובה, מנסה כמה שפחות לעשות רעש לבסוף נכנסתי, אך הוא לא היה שם איפה הוא?

מפל של נוזל קר נשפך עלי ועצר את מחשבותיי, קיבלתי את התשובה שלי.

"מה אתה מפגר?!" צעקתי עליו כאשר אני נוטפת מים והוא צוחק כאילו אין מחר

"לא! אני מגן על עצמי!" הוא אמר תוך כדי צחוק, לקחתי את הכוס שהייתה בידי ושפכתי עליו את המים שלי

"מה את עושה!?"

"מגנה על עצמי! לך מותר לשפוך עלי מים ולי אסור?!" שאלתי וזה העלה חיוך ממזרי,

"מי אמר שזה מים?" הוא אמר והתחיל לברוח מחדרו

"עכשיו אתה באמת צריך מגן!" אמרתי והתחלתי לרדוף אחריו, הוא ירד במהירות מהמדרגות ואני אחריו, רק שהמריבה הזאת הפסיקה ברגע שנפלתי על ראשי, ירד לי דם, נלחצתי

"מירנדה את בסדר?" הוא רץ לכיווני מודאג, שמתי את ידי על ראשי ושהחזרתי אותה אלי היא הייתה מלאת דם "אמא! מירנדה נפלה! יורד לה דם מהראש! בואי מהר!" הוא צעק לאמי וזאת עזבה הכל ובאה אלי מבוהלת

"טוב שלא הלחצת אותה" אמרתי וזה הסתכל עלי במבט כועס

"רק בגלל שנפלת אני לא ירביץ לך!"

"מתוקה שלי, את בסדר?" ;אימא באה אלי ונגעה בראשי, הוא החזירה את ידה ונתנה לברנדון מכה קטנה בכתף

"אח! למה זה?" הוא שאל אותה נעלב

"למה סתם הלחצת אותי! לא יורד לה דם ולא כלום! לבית ספר! עכשיו!" היא אמרה ואני הסתכלתי עליה לא מבינה

"אבל לפני שנייה ירד לי" אמרתי לעצמי בשקט

"כנראה המכה טשטשה לך משהו, עכשיו קומי את תאחרי" היא אמרה ואני התרוממתי, היא הסתכלה עלי מופתעת ואני הסתכלתי עלייה לא מבינה

"למה את רטובה?" היא שאלה ואני התחלתי לצחוק

"מה מצחיק?" היא שאלה ואז ברנדון הצטרף לצחוקי, היא הסתכלה על שתינו והחפה ממבט לא מבין למבט כועס

"בשביל זה היו המים מירנדה?! אמרתי לך לא להגזים!" היא צעקה ואני חייכתי חיוך מפקיר

"עכשיו לכו שתיכם להתקלח ואחר כך תתארגנו! חצי שעה אתם בתוך המכונית!" היא אמרה ואני וברנדון המשכנו לצחוק כאשר שתינו עולים למעלה

"נתחרה עד המקלחת?" הוא שאל עם חיוך ממזרי

"צא!"

אז זהו!

אני מצטערת שלא העלתי הרבה זמן לקח לי שנה לכתוב את הפרק ובו זמנית גם נדפק לי כמה ימים האינרנט!

בלי נדר, פרק הבא יעלה יותר מהר !

אז הפרק הזה מוקדש ל ;[: הסמיילי הקבוע! יש לה סיפור שאין עליו בעוולם ! אחד הטובים ושווה קרייייאה ! [;

אווהבת, לילי D: