אהבה. מה זה אהבה? מה זה הדבר הזה שכולנו רוצים כל כך, אבל באותה נשימה פוחדים ממנו.

מה כל הפילוספיה הזאת נפלה עליי פתאום. 

בבוקר שיגרתי בדרך לתל אביב, לקריה, כי יש צבא אז אוטובוס מפוצץ באנשים מצאתי לי מקום אחד בסוף מאחורה, אני תמיד אוהבת לבחור לשבת שם.

ישב לפניי זוג בתחילתו של קשר, לה היה נזם ולו היה כובע של סטלנים. בדרך כלל באטובוס הזה אני נירדמת עם האוזניות עד שאני מגיעה לתל אביב, אבל לא הפעם, 7 וחצי בבוקר ואני עירנית מהרגיל, ראיתי התחלה של קשר, משהו שבחיים לא היה לי. בחיים לא היה לי אהבה הדדית כזאת שאסע עם הבחור שלי באוטובוס כמו מאוהבת. אני הבטתי בהם מאחורה נשמע סוטה משהו, אבל זה היה מקסים בעייני. 

הבחורה הביאה סלסלת תותים והאכילה אותו ואפילו הוציאה לו מבין השיניים את השאריות תות שנתקעו לו שם, לא נגעלה והוא מצידו הסתכל עליה במבט של הערצה, הם התנשקו לאט ולא פחדו שהזמן ייגמר כמו שתמיד קורה לי עם כל בחור, כל הנשיקות המהירות והחטופות האלה כדי להספיק הכל.

הם התנשקו והסתכלו בעיינים לפניי כמה דקות מבלי לדבר, סתם הסתכלו, לא השפילו מבט, הם לא היו לחוצים. ואז באותה שניה הבנתי מה זה אהבה.

מה זה הרגש הזה שגורם לכל הכדורים בעולם להיראת שוליים לעומת כוח האהבה, הרגש החם הזה שגורם לך לבכות ולצחוק ביחד, שגורם לך להתגעגע בטירוף אבל גם להרגיש שיש בזה משהו כייפי להתגעגע כי אז הציפייה משתלמת. כל השירים האלה על האהבה, הם לא סתם, לא סתם כותבים עליה כל כך הרבה.

אמנם בתור אחת שרק חוותה אהבה חד צדדית. לפעמים אותי לא אהבו ולפעמים אני לא אהבתי. אף פעם לא מצאתי את האיש הזה שאני אהיה מסוגלת להסתכל לו בעיניים מבלי לדבר, או לאכול איתו תותים או כל דבר אחר מבלי להתבייש שנתקע לי איזה שארית תות בשן או אפילו לכתוב עליו איזה שיר אהבה פואטי כזה שכיף לקום בבוקר כשהוא לצידי.

זה היה יפה בעיני הדבר הפשוט הזה, שיש אותו בכמויות אבל הוא אף פעם לא מגיע אליי בצורה הדדית.