רציתי לשפוך קצת כי כרגע אני מרגישה מועקה וכאב ודיכאון.

תשמע, אני יודעת שאתה מכור, אני יודעת שאתה לא יכול להפסיק סתם ככה, אבל לדעתי זו ממש רשלנות מצידה של הפסיכיאטרית.

אני אוהבת אותך כ"כ עד שזה כואב, ואני לא רוצה לראות אותך נמחק ומתרסק.

וככול שהכמות של הכדורים שלך עולה, אתה נשלט יותר ויותר על ידי השד שלכוד בסמים הפסיכיאטריים האלו, וכל פעם נוסף עוד כדור ועוד כדור לשיפור ההרגשה, שדוחק את הדיכאון הצידה ואז מחזיק אותו למקומו - אך כל פעם הוא עוצמתי יותר.

זה לא הפתרון, והבעיה היא שזה מעגל ללא סוף, כל פעם עוד ועוד ועוד ועוד...

אני פוחדת כל כך, אני צריכה אותך כול כך, בבקשה...אל תיקח את הכדור הנוסף שנתנו לך. תנסה לקחת פחות בהדרגה...תעשה משהו! לפני שזה יהיה מאוחר מדי!

עם כל העלאה, השביל חזרה נראה יותר ויותר מטושטש, אבל הוא תמיד קיים - בין אם אתה רואה אותו ובין אם לא.

הראש שלי טרוד במחשבות - כואב לי לראות אותך ככה, כואב לי שאתה וחבר טוב כ"כ שלך רבים, כואב לי שאתה לוקח יותר ויותר, כואב לי כשאתה מרגיש כאב, כואב לי לראות אותך עצוב, כואב לי לראות אותך מדוכא...אבל - אני רוצה לראות אותך כמה שיותר, אני רוצה לחבק אותך חזק ולתת לך סיבה אמיתית לחייך. למצוא רגש חזק בתוכך, לגלות שאתה לא מת מבפנים.

אני רוצה שתפסיק להרגיש ריק, אני רוצה שתרגיש טוב, אכפת לי ממך כל כך ואני הכי פוחדת לאבד אותך. הכי פוחדת מזה.

אני אוהבת אותך למוות, ורוצה לגרום לך לאושר, מגיע לך להיות מאושר.

באהבה ענקית.

                 אני.