עד כמה שלא רצינו, או לפחות חלקנו, הקול של המחאה דעך עכשיו אחרי מחאת המיליון..
אבל לצערי זה לא יהיה הנושא להיום.. אני חושב שאני אדבר על משהו שאותי באופן אישי מקפיא מפחד.
תכינו מסכות, תכינו תנאי מחייה במקלטים.. יקיריי, אני צופה מלחמה.
אבל לא מלחמה כמו שהייתה מאז שנות ה2000.. אחת כמו שהייתה בהקמת הארץ.
אחת יותר גרועה מכל מה שראינו עד היום.
אני צופה טרור. אני לא טורח לדבר על זה עם אף אחד אבל אני אכריז זאת פה:
אני מפחד פחד מוות מהמלחמה. אני פוחד לעבור אותה, אני פוחד מהתוצאות שלה, אני פוחד מהזמן שזה ייקח, אני פוחד למות, אני פוחד על חברים שלי.
אני גם לא בטוח כמה זה תלוי בהחלטת ההאום בנושא הקמת מדינה ערבית או לא.
אני חושב שברגע שתוקם מדינה ערבית ישראל תסרב ותפתח באש\הצד הטרוריסטי יסרב וינסה לקחת את שאר המדינה בכח.
במקרה וההחלטה תהיה לא להקים מדינה, אני משער שהמלחמה תפרוץ כי לא הוקמה מדינה.
בכל מקרה של כל החלטה, אני הייתי מאוד שמח לברוח. אבל לא פיזית. להישאר פה ולהילחם על המדינה שלי. אבל לא להיות מודע לזה.
כדי שאני לא אזכור את הדברים שאני אעשה, כדי שאני לא אוכל להיזכר בתקופה הזאת.
אני רק רוצה לשכוח, וזה עוד לא קרה.
אני מבין שלשם שינוי זה לא פוסט ביקורת חברתית, אבל אני בהחלט חושב שראוי היה לכתוב על זה.
עוד שבוע להחלטה. שיהיה לנו בהצלחה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
