במטרה לרדת במשקל חזרתי לריצות של פעם ובמקביל התחלתי לשמור על מה שנכנס לי לפה.

אני מתכוונת לרוץ כל יום (אני לא יודעת כמה ק"מ זה) ואולי אפילו לעשות הליכה בבוקר וריצה בערב.

התחלתי ליישם גם מספר שיטות בשביל לא להתפתות לאכול שטויות/ לטחון בלי הכרה. הראשונה היא לשים על היד שלי צמיד גומי וכל פעם שאני רוצה משהו לא בריא/ רוצה לאכול משעמום אני מושכת אותו חזק (ופאק זה כואב!). אני עושה את אותו הדבר ביד השנייה כדי להפסיק לכסוס ציפורניים, ביומיים שאני עושה את זה זה דיי עובד. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שסף הכאב הנמוך שלי עוזר למשהו.

השיטה השנייה היא לרשום כל דבר שנכנס לי לפה, לנהל יומן אכילה. אני לא סופרת קלוריות (זה ממש מסובך לי) אבל משתדלת לאכול מאכלים בריאים או לפחות לא לאכול שטויות. 

אני לא אוכלת ארוחות מסודרות אבל יומן האכילה מאפשר לי לשלוט במתי ומה אני אוכלת, ככה שיוצא שאני אוכלת במידה ורק כשאני רעבה!

אני לא מתכוונת לרשום בבלוג שלי כל יום מה אכלתי (כי זו לא המטרה של הבלוג) אבל מידיי פעם אני חושבת שזה יהיה בסדר.

היום קמתי ב10 ומשהו וב10:30 אכלתי קערת קורנפלס עם חלב ובלי סוכר (הקורנפלקס די מגעיל בלי סוכר אבל.... לרזות!)

ב13:10 שתיתי ספל יוגורט עם כפית סוכר (חמוץ ובעעעע, אבל בריא)

ב15:45 שתיתי נס בלי סוכר (אני בכללי לא שותה עם סוכר)

וב16:05 אכלתי סוכריית מציצה (אני אכן רושמת כל דבר שאני מכניסה לפה, חוץ ממים)

עוד מעט אני אוכל ארוחה נורמאלית ומלאה (שכוללת סלט) ואחריה אני לא אוכל כלום (אני מקווה לפחות) עד שארוץ ב8 ואחרי שאני אחזור אולי אוכל את החצי מעדן שוקולד הקפוא שהשארתי מאתמול.

יש לי הרגלים שמאוד יהיה קשה לי לשנות כמו למשל לאכול מעדן לפני ריצת בוקר כי אני לא יכולה לרוץ על בטן ריקה לגמרי או לאכול לארוחת בוקר קורנפלקס (וזה לא קורנפלס דיאטטי/ בריא) כי כשאני קמה אני חייבת לאכול אבל מצד שני אני לא יכולה לאכול שומדבר כבד. אוליי אחרי שארוץ בבוקר ולא תהיה לי הזדמנות לישון אני אוכל משהו יותר מזים לארוחת בוקר אבל בינתיים זה לא הרגל שאני ממהרת לשנות, כי אחרי הכל יש לי עוד לעבוד על דברים יותר קריטיים. את המעדן לפני הריצה אני אוליי אצמצם לחצי מעדן למרות שרוב הסיכויים זה לא ישתנה כי אני לא מסוגלת לקום, לא לאכול כלום ולרוץ. אני מרגישה את הקיבה שלי מעכלת את עצמה וזה לא כיף.

עוד הרגל זה כמובן לאכול שטויות ולאכול כשאני לא רעבה. בינתיים אני  תמודדת עם זה בעזרת הצמיד ובכך שכל פעם שאני באה למטבח אני פשוט שותה מים ויוצאת ואם אני מ-מ-ש חייבת להכניס משהו לפה ולא כי אני רעבה אז אני שותה נס. 

אני גם צריכה להרבות באכילת ירקות, ויש לי הרגשה שאני אדאג לזה בשבוע הבא, כשלא תהיה לי הזדמנות לישון אחרי הריצה ואני אהיה כל היום לבד בבית עם אחי. לפחות ככה זה היה שנה שעברה.

אני ממש נחושה לרדת במשקל הפעם ויש לי מס' מטרות וגם מניע עיקרי שדוחף אותי לרוץ ולהתאמץ ולא לזלזל בריצה ולהפוף אותה להליכה בפנאן. אני רוצה להרזות הפעם, ממש רוצה. אני די בקטע של מישהו ואני רוצה שיהיה לי יותר סיכוי אותי, עוד מעט צו ראשון ואני רוצה להיות בעלת נתונים פיזיים נורמאליים או טיפה מעט לממוצע אבל לא ברמה חולנית כמו עכשיו. ו... כל פעם שאני רצה אני מדמיינת את YOHIO (זמר אדיייייייר) ואת nyantaro (רקדן יפני) וחושבת עליהן וככה יש לי מרץ לרוץ ולרדת כי הם מ-מ-ש רזים ואני רוצה להיות ראוייה להם. (בראש שלי זה נשמע הרבה פחות פתאטי). אני רוצה להיות מסוגלת לעמוד מול מישהו כמוהם במציאות ולא להרגיש ע-נ-ק-י-ת. זה נותן לי מוטיבציה וזה הכי חשוב, לא? חח

הפעם, אני מתמידה בהכל ועושה הכל בצורה מסודרת!
בהצלחה לי ^__^