סביר שלא תיגש

בלוג אמנם אינו הצורה הטובה ביותר עבורי לכתוב, אבל היחידה שתאפשר לי להתעסק בדברים שחשובים לי בלי להתנצל. זו היתה ההתנצלות הראשונה, ואני מקווה שאחריה לא יבואו עוד. מסיבה זו אני מתיר לעצמי לא לשמור על מבנה בלוג סטנדרטי. כלומר, אין זה עומד להיות יומן רשת במובן המלא של המילה. אני אכתוב על החיים שלי, כמובן, אבל לא רק עליהם,  ואני לא מבטיח להזהיר מראש מתי אני עומד לעשות מה. סופר שאני מאוד אוהב לקח לעצמו חירות אסתטית מוחלטת, חופשית מאילוצים שאינם מחויבי מציאות, כמו המציאות, למשל. הדרך שלו היא מופת בעיניי, אבל אותי מעניינים גם אנשים, כך שאצטרך למצוא לי שביל בין דרכו לבין הדרך המקובלת.

תהנו (אני מקווה).