| |
סביר שלא תיגש
תחשוב שזה חוץ לארץ |
| 6/2005
עדכונים
הפוסט הזה לא עומד להיות מסודר, אני מקווה שתסלחו לי. אחרי תקופה ארוכה בה לא היה לי זמן בכלל, יש לי מרווח נשימה קצר, ואני חושב שזו הזדמנות טובה לעדכן פה.
כל מיני דברים קרו לי בחודשיים האחרונים, ולא על כולם אני רוצה לדבר. זה אולי אחד השינויים הברורים ביותר בחודשיים האחרונים. הרבה זמן העדכונים שלי לאביטל היו נפתחים ב"ברמה הארועית לא קרה כלום, אבל..." עד שלא היתה לה ברירה אלא לצחוק עלי. עכשיו, דווקא הרמה הארועית עמוסה מאוד, ואני לא מבין כל כך מה קורה בפנים. אני חושב שהתחלתי לבנות את עצמי מחדש, ואובדן המודעות העצמית הוא אולי שלב הכרחי בתהליך. הרי בסופו של דבר זה הניתוח העצמי שמקבע אותנו. אנחנו חושבים על איך אנחנו, אנחנו נותנים תשובות, ואז אנחנו התשובות, לא מי שהיינו. כל דבר נופל על התשובות: הפשוטות, הפשטניות, הקוהרנטיות. אני לא קוהרנטי, אני חושב, למרות שאני מתימר להיות, ואני לא מודע לעצמי יותר. וזו תחושה משחררת.
החלטתי שאני רוצה לנסוע מכאן, לעשות דוקטורט בחו"ל. אני לא רוצה לחזור בי מההחלטה הזו, למרות שזה עלול לקרות. לפני חמש שנים הבנתי שיש לי מקצוע, ושלא בו אני רוצה לעבוד. גם אז אמרתי שאני עלול למצוא את עצמי עובד בו בכל זאת, ושאני אחשיב את זה כשלון שלי. גם להשאר כאן יהיה כשלון שלי. לנסוע ידרוש ממני לוותר על המון דברים שאני אוהב, לפחות לכמה זמן, אבל להשאר יאמר שאני מוותר בעצם על עצמי, על היכולת שלי להיות טוב יותר (לא לאחרים ולא לעצמי, טוב באותו מובן אבסולוטי שאנחנו נוהגים לחתור תחתיו). אני מתכנן להספיק לפני כן לנסוע לחו"ל לחצי שנה לפחות, לטיול אחרי הצבא שמעולם לא נסעתי אליו. אולי פשוט נמאס לי לדחות את הדברים שרציתי לעשות לטובת הדברים שאני צריך לעשות, והבחירה הזו היא בבחינת כיפוף יד עצמי. יש בי דברים שיבחרו תמיד לא להשתנות, ואני צריך להלחם בהם אם אני רוצה שזה יקרה.
אני שונא שעיתונאים מתמללים אנשים כאילו הם מטים גוף ראשון יחיד בעתיד עם נטיית גוף שלישי ("אני יגיד לך"). כולנו אומרים משהו שנשמע כמו "אני יגיד" פשוט מפני שלא הוגים בעברית את האות א', ואז ani agid הופך לaniagid בדיבור מהיר, והדרך לanyagid כבר קצרה מאוד (בספרדית לדוגמא כותבים tambien ואומרים tambyen). זה נכון שאדם צעיר שלא קרא או לא למד כנראה יכתוב גם "אני יגיד", ודי לעיין בתגובות בכל מיני עיתונים כדי לראות את זה, אבל כאשר עיתונאי מתמלל את המרואיין שלו, הוא לא יכול לדעת למה הוא התכוון. אם הוא בוחר להשתמש בנטיית גוף שלישי זו בחירה מודעת להציג את המרואיין באור מגוחך, או "עממי". יש בעברית משלבים ברורים ושונים למדי לכתיבה ולדיבור. אם מישהו יתמלל אותי הוא כנראה לא יעלה על דעתו לומר שאמרתי "ת'מבין, 'ני יסע לדוקטורט בשנה הבאה", למרות שסביר שזה בדיוק מה שאני אומר. אם הוא מתמלל מכולתניק (כן, הכתבה ב"העיר" האחרון היא זאת שהזכירה לי את הנושא) הבחירה הזאת תתן "צבע". צבע צהוב, אם תשאלו אותי.
יש לי חברה. הראשונה שאני קורא לה כך מאז אביטל לפני שנתיים. אני חושב שלפחות בתחום הזה, אני מאושר.
| |
| כינוי:
bridecakebaker בן: 47 Yahoo:
bridecakebaker
 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
