סביר שלא תיגש

אודטה החכמה הנבונה והמקסימה, מצאה לנכון השבוע להשתלח בריטאלין. לא, זה לא מפתיע אותי. אודטה מאוד אוהבת לטפל בנושאים בהם היא מבינה מעט מאוד אם בכלל, אבל מסכת הטענות שהיא העלתה מדגימה יפה כל כך את כשלי הטיעונים הלוגיים של המתנגדים לריטאלין, שפשוט אין ברירה אלא לבחון אותן לעומק.

את טענותיה של אודטה ניתן לסכם בנקודות הבאות:

1. ריטאלין הוא אמפטמין (האמפטמינים הם משפחה של חומרים ממריצים)
2. ה-FDA אישר לאחרונה באופן רשמי שהריטאלין ייכלל ברשימה השחורה של ה-FDA , ולא בטעות, זהו סם ממכר ומסוכן! (הסגנון לא שלי, תודה לאל)
3. נוסחתו של הסם הזה C14H19NO2 והוא קשור מבחינה כימית לאמפטמין, הנוסחה של קוקאין היא C17H21NO4, בהינתן הדמיון בין הנוסחאות, יש מה להוסיף?
4. יש מישהי שמטפלת בהצלחה ענקית בילדים ש"זקוקים לריטאלין" באבקה מיוחדת ולא מזיקה העשויה מתבלינים ומצמחי מרפא
5. יש מישהי שמטפל בלדים הכי "קשים" בלי ריטאלין, ומלמדת אותם לתפקד נהדר.

נתחיל בהצבעה על הכשלים הברורים:

1. (1) ו(3) סותרים. משהו לא יכול להיות "קשור מבחינה כימית למשהו" אם הוא הדבר עצמו. אי אפשר לומר ש"סוכר קשור מבחינה כימית לסוכר".
2. צריך להיות באמת אידיוט (סליחה אודטה, אבל אין ברירה), כדי להצביע על שתי נוסחאות כימיות שיש בהן אותם יסודות בכמויות שונות ולהגיד שרואים ממש שזה אותו הדבר. לדוגמא, הנוסחא הכימית של חומצת האמינו Glutamic Acid הוא C5H9NO4, היא משמשת כנוירו טרנסמיטר נפוץ במיוחד במוח, והיא בהחלט לא סם מסוכן.
3. ה-FDA לא טוען שריטאלין הוא סם ממכר פיסית. ברשימה הזאת - http://www.usdoj.gov/dea/pubs/scheduling.html, בה ניתן לראות שריטאלין הוא בהחלט לא ב"רשימה השחורה של הFDA", יש טור קטן שאומר האם החומר הוא נרקוטי או לא. ריטאלין לא.
4. "ריטאלין הוא סם ממכר ומסוכן". צריך לשאול מה הופך חומר למסוכן. פרצטמול רעיל בכמויות גדולות, ומשמש במדינות שונות אמצעי התאבדות פופלרי. האם זה הופך את החומר למסוכן? כן - בכמויות גדולות, לא - בשימוש אליו הוא מיועד. אין מחקר שמראה שריטאלין מסוכן בכמויות האפקטיביות לטיפול בהפרעת קשב, ואפילו בכמויות גדולות בהרבה, הוא אינו רעיל. ריטאלין נמצא בשימוש שישים שנה, ולמרות שלמעלה משלושים שנה הוא נמצא במרכז הדיון הציבורי, אין מחקר אחד שמראה שהוא מסוכן בכמויות הטיפוליות שלו.
5. "ריטאלין הוא סם ממכר". ה-FDA אינו טוען שריטאלין הוא סם נרקוטי, ולכאורה הייתי יכול להניח את הטיעון כאן. אלא שידוע שחומרים שונים יכולים להיות ממכרים בלי להיות נרקוטיים, על ידי יצירת תלות פסיכולוגית בהם. טענה נפוצה נוספת היא שחומרים ממכרים מובילים לשימוש בחומרים ממכרים אחרים (זו הטענה המרכזית נגד מריחואנה). כמו בסעיף הקודם, אין אף מחקר שהראה שריטאלין הנלקח בכמויות ובצורה המשמשת לטיפול בהפרעת קשב הוא ממכר. לעומת זאת, יש מחקר שמראה שריטאלין מפחית את הסיכוי להתמכר לחומרים אחרים: הסיכוי של ילדים שאובחנו כבעלי הפרעת קשב וטופלו בריטאלין להתמכר לסמים שונים בבגרותם היה נמוך משמעותית משל ילדים שלא טופלו בריטאלין.
6. ריטאלין הוא סם. זהו שימוש מטעה ודמגוגי במילה. כדאי אולי שאדגים זאת שוב על ידי פרצטמול: האמירה "פרצטמול הוא רעל" היא אמירה נכונה, אבל לא רלוונטית לאופן השימוש שאנחנו עושים בו. ריטאלין הוא סם אם משתמשים בו בכמויות גדולות מאוד, אם ממיסים אותו במים ומזריקים אותו ואם מסניפים אותו. אני קורא בזאת להורים: אל תזריקו לילדכם ריטאלין! אבל אם אתם לא עושים את זה, אם אתם מקפידים על המינון הנכון, ולא נותנים לו לרסק את הכדורים לאבקה ולהסניף אותה (ואת הכדורים המודרניים אי אפשר להמיס ולהסניף בלאו הכי), כנראה שאתם בסדר.

שתי הטענות האחרונות של אודטה הן מרתקות במיוחד, גם אם אין בהן כשלים לוגיים ברורים. הראשונה אומרת שיש מישהי שרוקחת אבקות צמחיות שעוזרות פלאים לילדים עם הפרעות קשב. זה ממש נפלא, אני אומר, איך קוראים לחברה שלה, ואיפה אפשר להשקיע? אה. אי אפשר להשקיע. למה? אולי בגלל שאין שיטת טיפול לא תרופתית אחת שהוכחה כיעילה בטיפול בהפרעות קשב, ועמדה במבחנים מדעיים. אין אחת. אם התערובת הצמחית שלה היתה יעילה באמת, היא יכלה לשווק אותה ברחבי העולם, ולעשות לא מעט כסף. אני גם אוהב מאוד את השימוש במילה "צמחיים" - ריצין הוא חומר צמחי ורעל קטלני. אותם הדברים אמורים גם לגבי ההמלצה האחרונה שלה. ברור שיש לטפל בילדים (ומבוגרים) בעלי הפרעת קשב. השאלה היא רק האם טיפול כזה הוא תחליף מושלם לטיפול התרופתי היחידי שהוכח כאפקטיבי. טיפול התנהגותי יכול להיות יופי של תוספת, אבל הוא לא יכול להחליף טיפול תרופתית אם טיפול כזה נדרש, וזו טענה מדעית מוכרת. ההפניות האלה שאודטה נותנת, החסרות כל ביסוס מדעי, אינן המלצות תמימות. כל המטפלים האלטרנטיביים לכאורה, רוקחי השיקויים, ההומאופתיים וחבר מרעיהם לא נותנים שירותי חינם. מה שאודטה עושה כאן הוא קידום של רפואת אליל בעלת אינטרסים כלכליים מובהקים, על חשבון הטיפול היעיל היחיד בהפרעת הקשב.

זאת ועוד, אודטה "שוכחת" להזכיר, שהיא סיינטולוגית, כלומר שהיא חברה בדת הסיינטולוגיה. אחד העיקרים של הדת הזו הוא התנגדות לפסיכיאטריה בכלל, ושימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים בפרט, ושאת המאמר שלה בעניין ניתן לקרוא כמאמר המדבר על הסכנות הבריאותיות באכילת בשר משחיטה לא כשרה. הסיינטולוגים הם נגד חומרים פסיכו אקטיביים נקודה, וזה שיש אנשים הסובלים סבל של ממש, ושאין להם מוצא פרט לתרופות מסוימות, פשוט לא מעניין אותם.

מה נשאר מה"מאמר" שלה? לא הרבה. תעמולה דתית שהיא לא קוראת לה בשם, פרסומת עסקית במסווה תמים וגיבוב של שקרים וסתירות פנימיות. קראו ושפטו.