כמה שיחות טלפון ונתתי לעצמי להיסחף. מהיחס החם, מההרגשה המיוחדת.. מזה שחמישהו אכפת ושואל, מתעניין ויוזם. וטיפחתי בועה יפהפייה ולא רשמית, לא נזהרת מספיק ולא שומרת על עצמי וזה מפחיד. חזר הפחד מדחייה, מחוסר קבלה, מזה שלאנשים יימאס ממני.. וכשיימאס לך ממני, אני אוכל להצדיק את ההרגשה הפתאטית והעלובה הזאת. הרגשה של מתןהבת שנסחפת וחולמת, כשבתכלס היא סתם עוד אחת שתחטוף דחייה.

כל כך הרבה השתנה אצלי מאז שכתבתי פה לאחרונה -לטובה.

ולמרות שיצרתי אורח חיים מדהים, הפחד מדחייה, נטישה, עוד פה.

מחזיר אותי אחורה.

אז, אהלן ישראבלוג! טוב לחזור.