לא עכשיו. אני דוחה הכל לפעם שהחזירים עם הכנפיים הקטנות יעופו.

כואב לי ונפשית הגיע החורף וזה קרה מהר מידי כי עדיין אפילו לא באמת קייץ.

אני רוצה שכולכם תאלמו ואני אפסיק להיפגע בגלל הרגישות המוגזמת שלי.

אני שוב לא מחפשת להצחיק אתכם הקוראים הבלתי נראים שלי, אני רוצה לרגש ולרתק.

        אני טיפשית ושוקעת במיץ של שטויות.

                     "זה מגעיל לזיין בחורה רזה כמו קרש"  שמעתי את זה בקייץ שאחרי כיתה ח' והיום כבר לא אכפת לי מאותם אנשים וכל מה שאז- מצחיק אותי עד דמעות (אני נזכרת באותו ערב שוב ושוב), אבל המשפט הזה מקבל משמעות חדשה כשהבחורה מתבגרת ולהיות קרש זה כואב, אפילו קרש נאהב ואולי בדיוק בגלל זה.

אני פשוט מבולבלת כי שוב הרגשה של הכל מחליק  מבין הידיים. מטי עם ל' שלידה אני מרגישה חלשה ומפחיד לי לסמוך על נ' כי מה שהיה בתחילת השנה עדיין צורב לי את הלב אבל באמת שאין בררה כי אף אחד לא באמת פה חוץ ממנו ויש דברים שאיתו אני לא מסוגלת לחלוק.

     *רגע אחד באמצע כל השיט שלי,ערומים בחושך הוא מחבק ומבטיח שיהיה בסדר ואני בוכה.

ואז הכל כרגיל,יוצאים החוצה הולכים לא' רואים קומדיה רומנטית טיפשית אוכלים פיצה וצוחקים, מסכות טיפשיות שאסור להוריד,רק לפעמים כשחושך.