לא עכשיו. אני דוחה הכל לפעם שהחזירים עם הכנפיים הקטנות יעופו.

מזל טוב לבלוג!!!! פאקינג שלוש שנים!

ההיכרות שלי עם ישראבלוג ובלוגים בכלל התחילה מכתבה בראש1. איפושהו שם בערך בכיתה ו' אני ושתי חברות החלטנו לפתוח בלוג משותף אבל ההרשמה הייתה ארוכה מידי אז פרשנו באמצע. בכיתה ז' עשיתי ניסיון נוסף וכתבתי פוסט אבל לא הבנתי איך לעזאזל האתר הזה פועל אז אחרי שכתבתי ושמרתי בכלל לא הצלחתי למצוא את הבלוג שלי או להיזכר איך קוראים לו.

 בכיתה ח' חורף ומר' פתחו בלוג ונתנו לי להציץ. אחר כך חורף פתחה בלוג לבד וממש עניין אותי לשבת ולקרוא ועם הזמן נפתחתי לדף הראשי ולשני הבלוגים שהיו למוסד במשך זמן רב: מרגי,ההתמכרות הראשונה שלי, וזרובבלה.

בבוקר יום זה לפני שלוש שנים השארתי לחורף תגובה בבלוג:" אני מתה על איך שאת כותבת והייתי רוצה לפתוח גם בלוג אבל אני בחיים לא אכתוב בצורה מוכשרת כמו שלך אז עדיף שלא" או משהו דומה לזה...בערך חצי שעה אחר כך כבר עשיתי את העידכון הראשון שלי(: וכמובן שהעיצוב הראשון שלי היה כמיטב האופנה של אותה תקופה והתאים ליצורים שהיוו את הרוב באתר-פריקים. יאפ,ניחשתם נכון. אדום ושחור.

ומאז אני פה,עם כל שנה פחות ופחות. כי חבל על המקום הזה שהיה אישי ואמיתי בהנהלתו של יריב חבוט, האבא שאליו כולם בכו על כל תקלה,  וכותבים רצינים . ישראבלוג היה מקום עם נשמה ולא ממוסחר ושורץ ילדות בנות 13 ו14 שעדיין לא למדו איך לכתוב בלי שגיעות.נכון, גם אני הייתי אז בת 13 ו14 אבל באתי לחלוק ולכתוב ולהתפתח.

ישראבלוג גם השפיע עליי לרעה במידה מסויימת. נחשפתי  למוד הפריקי שכולל להיות בדיכאון להתהלך עם שחור בעיניים שנוזל אחרי חצי שעה וכמובן איך לא,לחתוך את עצמי.אבל גם הקטע הזה עבר וגם החיבה למוזיקה ממש גרועה שלא מכילה יותר מצעקות. אז גדלתי בגרתי וגיליתי את שורשי הורודים(פופ,פאנק,ורוק קליל. איפור ורוד ובלוג די ורוד)

אבל אתם יודעים מה? שיקפוץ כל המיסחור עם לא היה כל כך קשה למצוא פה משהו איכותי לקרוא. אני מתגעגעת לתקופה שבה כותרת הייתה קשורה לטקסט ולא היו כל כך הרבה הקפצות מפגרות עם הכותרת 'תמונות עירום!!!!1'. אני כאן כי אני רוצה לחלוק את החוויות והרגשות שלי עם התושבים הוירטואלים של המקום ולהשתתף בחוויות שלהם ולייעץ ולעודד ולהרגיש שתומכים בי. לא רוצה כל עידכון שני לראות תמונות חסרות טעם באיכות חרא.