הרגע עשיתי מעשה שגורם ללב שלי לדפוק בלי שליטה ,למרות הפראניות רק שסוף העולם לא יגיע אם הנורא מכל יקרה. בטעות השארתי תגובה לפי שם משתמש בבלוג של מישהו שמכיר אותי,הוא בכיתה שלי. אז ברוך הבא לך, מקווה שתהנה מהנסיונות שלי להפגין כישורי כתיבה.
שלום בלוג נטוש*נפנוף נרגש*
מה הייתי כותבת כאן? נו אתם יודעים,בהתחלה! כשזה היה המקום האישי שלי לפורקן כל התסכולים שלי אליהן. הרי המצב לא כל כך בהרבה השתנה. רק אני השתנתי. במקום לקצוף ולהשתגע הרבה יותר קל לתת לה לזעוף כמה שעות ולהעמיד פנים שלא מזיז לי בזמן שהיא מתבשלת במיץ של כעס טהור. האמת? זה מהנה למדי.
מעניין עד כמה אני באמת מצליחה להציג כלפי חוץ את מה שאני מתכוונת שיראו.
מצחיק אותי לחשוב שכל כך לא סבלתי אותה במשך קצת יותר מ4 שנים. איך שאנשים משתנים כשהם מתבגרים. טפו טפו טפו,נקישה על עץ, היא ממש נחמדה עכשיו.
ואתם שלושתכם מתוקים, ותודה לך שניסית לעזור לי למרות שאנחנו לא תמיד מסתדרות. ואת תמיד סתם נחמדה לכולם למרות שזה לא תמיד מגיע לנו.
ולגביה- אני לא סובלת אותה! היא מגעילה אותי. איך בן אדם יכול להיות כזה דו פרצופי כל הזמן? זה נראה כל כך מעייף ולא אנושי. ואני שונאת את איך שהיא מתייחסת למטי.ואני שונאת את מטי מכל הלב כשבכל פעם מחדש היא נותנת לה להתייחס אליה כמו אל סמרטוט ישן. אני מתה מסקרנות לגבי מה שמפעיל אותה, אבל יותר אני רוצה לדעת מה שובר אותה. לא בשביל לעשות את זה כי אני לא חושבת שמשהו יעיל במיוחד יצא לי מזה,רק לדעת שיש לי את הכוח .זה כאילו שהיא לא אנושית במיוחד. ואני שונאת יותר מכל את זה שאכפת לי מספיק כדיי להקדיש לה פסקה שלמה.
ואת? האמת,לא ידעתי שיש לנו איזו בעיה אחת עם השנייה. זה בא לי בגילוי פתאומי,אומנם לא מפתיע במיוחד,אבל בכל זאת. הו וול את בסך הכל פרחה שבדרך החוצה,שיהיה.
מכל הלב הרחב והציני בגוון בורדו עם שאריות של מעט קורי עכביש.
חורף אני מתגעגעת אלייך,אגב מחר__
אני שונאת חגים. אני מתנהגת כמו חולת נפש אמיתית. כמה זמן לפני אני מתרגשת ומתכננת ואיך שהחג מגיע אני כמו בלון מפונצ'ר. הדוגמה האחרונה והמפגרת ביותר היא הוולנטיינס האחרון. תיכננתי מה ללבוש(אני תמיד מתחילה מזה) ולאיפה ללכת ומה לקנות לו ואיך לפנק אותו בצורה מיוחדת,וגם להיות נחמדה וחייכנית ומלאת רוח חג!
ואז...בום! נהייתי קליפה ריקה. השיא הגיע כשבאשמתו התרוצצתי בגשם לחפש את המפתחות של הבית כשהם היו אצלו.
נו טוב,נשאר לי רק לקוות שלקראת יום ההולדת שלי וחג פורים(האהוב עליי) אצליח להשתפר.
בכל פעם שאני פותחת את האימייל,ואני עושה את זה המון,אני מצפה לראות אימייל ממך וגם ממך! ואת מרגי אני רוצה שתחזרי:(
תדמיינו לכם ילדה יושבת על הרצפה בפינה. בן רגע הדמות הדכאונית והצינית מתחלפת ביצור קטן ורוד וקופצני. תדמיינו ותראו אותי.
כינוי:
Megs Winter
בבלוג זה
בכל הבלוגים
