לא עכשיו. אני דוחה הכל לפעם שהחזירים עם הכנפיים הקטנות יעופו.

היום החלטתי לעשות משהו שונה שלא עשיתי כבר הרבה זמן. לשבת לכתוב סתם משהו שעולה לראש באותו הרגע .

אז...נתחיל.

מגי הכלבה הפוסי(כינוי חיבה אחד מיני רבים) סוף סוף לומדת להתנהג כמו כלבה ומתחילה לשמור על הבית. אבל עדיין מנסה לחורר אותי עם השיניים תוך כדיי משחק. בערב ראש השנה ארזתי את החבר והכלבה ונסענו לחוף שם פגשנו את א"א ונטי שביניהם שידכתי<יאיי אני גאה בעצמי> כדיי לאפשר למגי לשחרר קצת מרץ. אז רצנו. אני אף פעם לא רצה מרצוני החופשי אבל כשאני נזכרת בשמש השוקעת, הכלבה המאושרת שמנסה לנשוך/לקפוץ אליי תוך כדיי ריצה, הרוח הנעימה בשיער המתולתל<נכון לכמה שעות אחרי המקלחת> שלי והרגשת החופש הנפלאה ריצה נראית לי הדבר הכי מספק בעולם.

בחג עצמו נסעתי עם המשפחה לגנים הבהיים,אליהם לא רצו להכניס אותי כי לא הייתי לבושה צנוע מספיק: לבשתי חולצה בלי מחשוף ועם שרוולים כי אימא הזהירה אותי להתלבש צנוע, ושורט ג'ינס קצרצר שבגללו עשו לי המון בעיות בכניסה:/ מה שממש לא היה שווה ירידה במהירות מטורפת בשיא השמש בגנים המזויינים.

יש לי מורה חדשה לספורט שבהחלט שווה שורות מספר: היא מורה אמיתית לספורט. כמו אלה שעושות את המוות בסרטים. היא באמת עושה לנו שיעורי ספורט ולא סתם מתיישבת בצל ונותנת לנו כדור כמו המורה הקודמת. עם הקודמת כמובן חופשי היה אפשר לא לעשות כלום אבל זה גם השתקף בציון, אצל זאת אין דבר כזה לא רוצה/ לא יכולה והאמת שבדרך כלל גם אין חשק כי מבחינתי זה די נחמד אפילו לזוז קצת לשם שינוי. ולכבוד זה אימא כנראה תרשום אותי לחדר כושר(:

סך הכל השבוע השלישי ללימודים והלחץ בעיצומו. מאחורי כבר שני בחנים בכימיה(85 אחד השני לא ידוע), מבחן במתמטיקה על חומר של שאלון06, מבחן באנגלית שיקבע אם אשאר ב5 יח' או ארד ל4 ומחר הסיוט הנורא מכל-בוחן בביולוגיה.

מספר הבגרויות שאעשה השנה שוב משתנה ומועדים למיניהם משתנים מקייץ לחורף ובחזרה לסירוגין. שעות אמורות לרדת ואחרות להתווסף,תיגבורים במתמטיקה,כימיה ושיעורי ביולוגיה בהם לא מספקים את החומר. לסיכום:בצפר=בלגן מאוד גדול.

היום סיימתי מוקדם אז נסעתי לשוק עם חברה, חזרתי עם זוג משקפי שמש חדשים ומוכר שככל הנראה נדלק.

אם הכל יצא לפועל כמתוכנן סוכות אמור להיות עמוס ביותר ולכלול את ספארי,תל-אביב,פגישה עם בן דוד ודוד מהצד השני של המשפחה, ביקור במספרה,אצל הקוסמטיקאית ומשהו עם ב' וכמה זמן עם הג'ינג'ית.

אני שונאת את יום כיפור. אני לא צמה,מדליקה מכשירי חשמל וממש שונאת את ערב יום כיפור כי חייבים לצאת וסתם מסתובבים בעיר בלי משהו לעשות כי בבית אפשר פשוט למות מחוסר מעש.

ובכל זאת לסיום,צום קל וגמר חתימה טובה.

עריכה: שיחה של מספר דקות וניצוצות קטנים וטיפשים של געגוע צפים כלפי מעלה. זה לא הוגן ולא רצוי, כי הרי אני חוזרת ומשננת שאת לא שווה את זה.

הגרסה האישית שלי לצביעות עצמית.

חזירים מעופפים יש רק באגדות

כמו גם פיות קטנות וורודות.

וכמה שלא אנסה להיות חייכנית ומתוקה

הרי תמיד אהיה מודעת לעובדה יוצאת במינה:

         הטבע שלי הוא להיות חתולה שחורה ומפונקת

            שמייד ציפורניים חושפת ועל כולם רושפת.

אבל למרות זאת אמשיך לחלום על החזירים הורודים

לחייך כלפי חוץ ולתהות על אשליה מתוקה

על איך שיכולתי להיות,אבל זה לא קרה.

אך, כתיבה 'יצירתית' זו של מילים עצמאיות כלל אינה משתווה לפריקת אירועים יבשים על מקלדת, היתה זו נשימת חמצן שלא הגיעה כמוהה לריאותי כבר יותר משנה.

התמוטטות העצבים לא איחרה לבוא כבר ביום הראשון ללימודים כמה שעות לאחר היכרותי עם מערכת השעות החדשה ולחץ הבגרויות שכולל חמש יחידות שלמות ביחד של ביולוגיה בקייץ 2008.

באוגוסט הייתה רוסיה והייתה זו חוויה מדהימה להסתכל על תרבות זו דרך עיניים ביקורתיות וציניות של בת 16-בדיוק 10 שנים עברו מאז עזבנו את רוסיה,17 לאוגוסט 97 ליתר דיוק. ובדיוק בתאריך זה נסענו ברכבת לעיר הולדתי שממבט ראשון נראתה כחורבה וממבט שני כמקדש זכרונות.

נעים היה גם לשוחח לראשונה עם הבת דודה מנקודת זמן שבה חמש השנים שבינינו כבר לא משנות הרבה,במיוחד כשפרינססה בת ה21 חושבת ומדברת כאילו עדיין הייתה בת 16.

שלום שלום שנת לימודים חדשה ומזויינת שצופה בתוכה המון קשיים.