ואת הבוקר הראשון שלו, אתמול, ניצלתי בישיבה על הדשא בפארק מתחת לבית עם גאיה שלי. פיקניק של בורקסים, בועות סבון ועלי שלכת.
פתאום זה נפל לי. כמה שעות העברתי בפארק הזה...
כמה רגעים קסומים, עצובים, שיחות, שתיקות ולילות של בהיה בכוכבים.
אם מישהו היה אומר לי שאני עתידה לבלות באותו מקום עם הבת שלי זה היה נשמע לי כל כך מוזר. מצד שני הפארק הזה ראה אותי מתבגרת.
אם רק העצים שם ידעו לדבר....
אגב, הריח אותו ריח (וכתבתי עליו לא מעט)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
