כבר העלתי ממש לא מזמן פוסט עם כותרת דומה
אבל באמת שאני מרגישה את זה פשוט כולכך חזק בזמן האחרון
התחושה הבלתי נסבלת הזאת, שהיא סוג של ביקורת עצמית כי אני טובה מדי? כי אני ממושמעת? פוחדת לצאת מהגבולות ?
נמאס לי כבר ללכת לפי החוקים ללכת לפי השביל, לעשות מה שאומרים לי כי מאיימים מה יקרה אם הדבר לא יעשה עד תאריך קבוע מראש. כמובן שלא קורה שום דבר אחרי התאריך הזה בלי שום קשר לביצוע או אי ביצוע המשימה.
נשבר לי לדאוג כול הזמן לכול הסביבה ולוודא שכולם יהיו שמחים ומאושרים ולא לקבל טיפת הערכה, ואפילו להפך לקבל הטפות והאשמות
מה נסגר ?
נשבר לי מלהתמודד עם אנשים מטומטמים. אני לא מתיימרת להיות אינשטיין מהלך, חלילה, אבל אני נשבעת שיש אנשים שאני פשוט לא מצליחה לנהל איתם שיחה, ולצערי אני חייבת לעבוד/לתקשר איתם, והשיחה המינימאלית שמצופה ממני פשוט מכעיסה אותי ברמה שאני יכולה לשבת ולעשן כדי להרגע- ובאמצע שבוע זה חריג אצלי.
אני לא יכולה לסבול יותר את ההתחנחנות השקרית הזאת שיש לאנשים, את הפרצוף המסכן והתמים הזה שברור לי ולך ולכלום שאין פה שום תמימות וכולם היו מודעים להכול וידעת שאת/ה מתנהג/ת לא כמו שצריך.
אז די !
די עם הפרצוף הזה , כי הוא רק גורם לי לרצוף להחטיף לך וזה ממש קשה כבר לעצור את זה.
פוחדת להישקל אחרי ששבוע שעבר הייתי כולכך מרוצה מעצמי (50.1 זה חתיכת השג) נראה לי שבשבת אנסה את מזלי עם המשקל.