Blind Eyes

מספיק.

נמאס לי כבר להגיד מספיק, ונשבר לי כבר מלהגיד נמאס לי.

ואין בי כוחות יותר לבכות.

אני מרגישה שהגיע הזמן להמשיך הלאה, הכול מהכול, להרים שוב את השריון וחומות המגן שזנחתי ולהתעטף בהן מחדש. להפסיק לשים את עצמי במצבים פגיעים, להפסיק להראות חולשה ובכות, להפסיק בעיקר להראות שאכפת לי, כי אחר כך כול כך קל לפגוע בי.

עדיין האקסים עדין עומד באותה הנקודה, הרגשתי שעשיתי משהו לא נכון כשנפגשתי עם האקס המיתולוגי ואמרתי לו מה אני מרגישה ושאני רוצה שננסה לתקן את מה שנשאר מאיתנו, כי באותה השניה שאני סיימתי להגיד את זה הוא אמר שהוא יוצא לדייט ראשון מחר עם מישהי שהכירו לו.

התבגרתי כול כך בשנה האחרונה, הפכתי לבן אדם שאתה בקושי כבר מכיר.

עם כול הטעויות שאתה עשית בקשר שמרתי לך חסד נעורים והתעלמתי מהכול, הייתי מוכנה להלחם על הבן אדם כי ידעתי שהלב שלך עמוק בפנים טהור ואוהב ואני מוכנה לסלוח לך על בגידה ועל הודעות מאחורי הגב ועל פלישה לבלוג שלי. אני הייתי מוכנה לסלוח על הכול.

אתה לעומת זאת לא מוכן לסלוח לי על דברים ובחירות שעשיתי אחרי שנפרדנו, אחרי שניסיתי לאסוף את עצמי מחדש, למצוא את עצמי מחדש.

להבין מי אני בלעדייך .

וכול דבר שעשיתי היה חיקוי זול וכול טעות שילמתי עליה, אבל רק אתה לא מוכן לסלוח.

הלב שלי הוא לא משחק ולא צעצוע ולא דבר לשרותך, אני לא עומדת בזה יותר.

למה שלחת לי הודעות אוהבות, ניסית להוציא ממני חיוכים, סכמת להיפגש איתי באפטר התרעננות שלך כשחזרת מעזה ?

הולכת אותי שולל לחלוטין, לחצת על הכפתורים הנכונים וגרמת לי להרגיש שוב אלייך הרבה דברים שהרגשתי פעם, נפרדתי מהחבר שהיה לי, שהיה מוכן לתת לי את הירח אם הוא היה יכול.

ואיפה הנכונות שלך? רק לבטל דייט קטן, אני לא מבקשת כוכבים.

ככל שעובר הזמן ואתה לא מצליח להחליט אני חושבת לעצמי כמה מטומטמת את צריכה להיות? הוא לא רוצה אז די, זה לא בא לו טבעי אז שלא יבוא בכלל. איך אפשר אחרי שהוא יוצא לדייט עם מישהי בכלל לחשוב ולשקול דברים? איך אפשר לחזור לדבר כאילו אנחנו מתחילים לחזור יחד אם כול ההתחלה עצמה מלווה בכעס כולכך גדול על ההתרחשויות האחרונות?

ברור שיש ספק ופחד לחזור לסיפור הזה, אבל החששות האלו יתממשו כולכך בקלות בקצב הזה.

אולי הם כבר התממשו,

לפני שחזרנו כבר נפרדנו

אם יש משהו שלמדתי מהמערכות יחסים שלי כנערה/אישה צעירה זה לא להשאיר שום תחום אפור.

אין דבר כזה אפור ביחסים, לא יכול להיות.

הכול שחור או לבן הכול ברור והכול על השולחן

אין סודות, אין ספקות, אין את כול החרא הילדותי הזה .

אהבה זה לתת את עצמך בשלמותך לבן אדם, ומי שלא יכול לעשות את זה ומסתיר מידע ומתנהג בחוסר כנות הוא הורג את הקשר ועדיף שיסיים אותו בעצמו.

אולי זה משהו שהיה תמיד ברור וידוע לכול העולם חוץ ממני, אבל משום מה תמיד הייתי בטוחה שזה בסדר וטוב לשמור פינה קטנה של פרטיות לעצמך, למשל שזה לא רלוונטי לספר לב זוג שאני בולמית, אולי הוא בכלל לא צריך לדעת שאני אובססיבית לאוכל וזה שאני חותכת זה פרט שאפשר לחלוטין להשמיט. אבל שיחות עם בנות/בנים אחרים, ספקות לגבי רגשות וחלילה מעשים שעושים זה מסוג הדברים שאי אפשר לחיות איתם ולהסתדר איתם.