לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Blind Eyes




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2013    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2013

2.2 הכול לטובה ?!?


עברו שבועיים מאז הפרידה הרשמית מחבר שלי , ושלושה שבועות מאז שהתראנו בפעם האחרונה (אילוצי צבא וזה)

הדיכאון חגג אצלי כמו שלא היה כבר הרבה זמן

ויחד איתו בא החוסר רצון לאכול והחוסר רצון לתקשר עם היקום- ככה שרק עבדתי 24/7 כמו מטורפת.

 

נשקלתי עכשיו בערב, ואחרי שבוע של מחזור ככה שאת העדכון הרשמי אני אתן מחר- אבל וואלה ירדתי 2.2 קילו מאז!

הנקודה שנתקעתי בה עם ה"דיאטה" שלי, המחסום ההוא שלא הצלחתי לשבור נפרץ

הגעתי לנקודה שתמיד רציתי לשבור עם מוטיבציה חדשה ועם כוחות ויכולות (עד שיבואו החגים ואז נראה איזה גיבורה אני)

אבל הנה זה קרה!

 

50.8 קילו על 1.67/8 ס"מ. אני !

עוד 800 גרם ואני רואה 4 על המשקל?!?!

מי אמר שלא הכול לטובה בסופו של דבר? (אגב אני עדיין שבורה עם העניין עם החבר, אבודה בצורה טוטאלית ולא יודעת להחליט אם זה היה לטובה או הצעד הנכו בכלל לעשות)

מלא טינספו באינטרנט עזרו לי להרדם כשרק חשבתי על מה הוא עושה עכשיו

ומלא עבודה בצבא גרמה לי לפספס כול ארוחה אפשרית ביום

ועברתי לחיות על; תפוח, 3 אנרג'י ו3 קפה ביום !

קסם !

 

 

(טיפשה חולנית. פשוט מזעזעת את עצמי לפעמים. )

נכתב על ידי Blind Eyes , 29/8/2013 20:56  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נפרדנו.


יום אחרי ה-4 שנים ו-11 חודשים יחד נפרדנו.

עצובה? הרבה מעבר לזה

 

זה היה מין החלטה הדדית כזאת, שקצת רע לנו ויש הרבה ריבים וחייבים הפרדה קטנה כדי להבין מה אנחנו רוצים ומה עושים. אז נפרדנו.

אז אני עכשיו בשלב של ההלם שזה קרה, אולי אפילו טיפה מפנימה אבל לא מעכלת בכלל...

אני מנסה למצוא את עצמי מחדש, להבין מי אני בלעדיו, ואיך אני מסתדרת עם זה

טוב לי? להישאר ככה? לחזור?

 

מרגישה כמו ילדה קטנה בכיתה ו' , בודקת אותו בווטסאפ מתי הוא מתחבר, מסתכלת לו בפיסבוק,

אוכלת את עצמי לא לשלוח הודעה לא לו ולא לכול ידיד משותף שיש לנו...

לא אכלתי ולא ישנתי כול השבוע, פשוט מלאת מחשבות תהיות ושאלות לעצמי....

נכתב על ידי Blind Eyes , 24/8/2013 19:05  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משפחה ?


הבית כבר לא בית.

רוצה רק לברוח מפה. כועסת על כול השנים של עיוורון, כבר לא מרגישה פה בית.

לקחת את החפצים שלי ולהיזרק איפשהו.

פשוט לא להיות פה !

 

מרגע שהתגיסתי בפעמים שהייתי חוזרת הבייתה פשוט הייתי מרגישה לאט לאט כמה אני לא מוצאת את עצמי כאן. בוהה בתקרה, מחפשת את עצמי. לא יודעת מה לעשות יותר.

מחפשת מישהו לעזרה, מישהו שרק יגרום למשהו מהרגשות שלי להתעורר, לחייך לצחוק.

מוצפת בדמעות אני רושמת את הפוסט הזה, על הדבר הכי מפגר שיש התפוצץ ריב ביני לבין אחותי הגדולה ופשוט פה הבנתי שהתפרקה לי המשפחה. אם חשבתי עד עכשיו שהרגשתי לב שבור, טעיתי.

לא האהבה המתפוררת שלי עם החבר ולא שום כאב שעברתי או הרגשתי גרם לי לבכות מכאב כמו שאני בוכה היום.

לשמוע אותה מדברת אלי בכזאת עוקצנות, בכעס על דבר תמים שניסיתי לעשות בשבילה רק גרם לי להבין כמה כעס יש שם. לשמוע אותה מתלוננת שאני לא בבית (כי אני מנסה למצות את הסופש עם כמה שיותר אנשים וגם לשלב משפחה) לשמוע שהיא אומרת שהיא חושבת שאני אחותה כשנוח לי (ממש. כאילו שהיא אי פעם דיברה איתי במהלך השבוע בצבא, אלא אם זה לבקש ממני משהו או בגד.) אחרי שאני אומרת לה שלא מדברים בכזאת עוקצנות כעס למשפחה.

 

ממזמן איבדנו נושאי שיחה, כול מה שהיה חשוב לה זה הלימודים שלה, מוצדק לגמרי, אבל אם זה לא היה משהו חשוב לה או לצרכים שלה לא היה לה טעם לדבר או לפנות אלי.

הבית פשוט נהרס מבפנים. אחותי הקטנה כועסת שאני בצבא, כאילו שיש לי ברירה?

אמא פשוט לא מבינה שאין לי זמן להתקשר במהלך היום, באמת שאין. 4 שעות שינה בלילה לאורך כול השבוע ו-20 שעות עבודה. באמת שלא היה לי זמן. ואז היא נעלבת שאני לא מתקשרת.

ואבא? כמו תמיד אדיש אבל איכשהו בצבא דווקא מהאדישות שלו הצלחתי לשאוב הכי הרבה חום ואהבה.

 

 

אז הבית מבחינתי התפורר?

אני לא הייתי פה בשבילם בצבא? כשאני חוזרת ליום וחצי/יומיים וחצי ואני מנסה לכבוש את העולם בסופש? זה מה שמודד אותי שאני בסדר או לא?

ומה איתם?... איפה הם היו כול הזמן?

איפה אחותי הייתה אחרי שהיא תפסה אותי חותכת את היידים והרגלים ופשוט לא עשתה עם זה כלום? לפני שנייייים ! אני זוכרת את המבט הזה בעינים שלה ,בדיוק מה עשינו ומה לבשנו והיא כנראה שכחה. לא ראתה את כול הסבל ?

איפה העירוון שלהם כשהייתי כולכך מדוכאת אחרי כול אחד משלושת החוויות הכייפיות של הטרדות מניות ואונס ?! איפה ?! ...

איפה הם כול השנים עיוורים וחרשים להפרעות אכילה שאוכלות אותי מבפנים, מקיאה מאחורי הגב שלהם, לא נוגעת באוכל שבוע שלם.

לא מאמינה שהם עד כדי כך טיפשים לא להבין שיש משהו איתי ועם אוכל? איתי ועם עצמי? משהו לא בסדר בראש של הילדה הזאת.

 

אז המשפחה שלי עיוורת. אבל אני לא בסדר שאני לא כאן בסופש שאני חוזרת מהצבא?

אבודה.

 

נכתב על ידי Blind Eyes , 17/8/2013 15:05  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Blind Eyes

בת: 32

תמונה




קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBlind Eyes אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Blind Eyes ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)