לפעמים אני רוצה למות לא רק בגלל שרע לי.. אולי בגלל שזה נראה לי.. נעים.

אני מפחדת, אני מפחדת לחשוב ולהרגיש.

אני מנסה להתחמק מהמחשבות שלי כי אם אחשוב יותר מידי אגלה את האמת.

והאמת הזאת?! זאת.. הנסתרת, הלא גלויה.. אף פעם לא איתי.. רק במחשבות אבל אני לא באמת יודעת מי היא.

סיגריה ועוד סיגריה ועוד סיגריה עד שכל הריאות שלך יתפוצצו ואת מסתירה את הדמעות

והוא בוכה לך, כמו ילד קטן שקיבל מכות וזקוק לעזרה.

הוא בוכה לך, מתחנן לרגלייך ואת לא מתייחסת רק רוצה לברוח, לברוח מכאן! עכשיו!

ולרגע, רק לרגע את רוצה להניח את ראשו על החזה שלך ולהרגיע אותו ולהגיד לו " אני כאן אני לא הולכת" אבל את לא עושה את זה.

את מנסה ללכת, לצאת מכאן והוא לא נותן לך.. הוא משתמש בכוחו, בגופו החזק העיקר שלא תלכי ולא תעזבי אותו

וכשהצלחת לפתוח את הדלת ולברוח משם, הרגשת פתאום מוגנת, חופשיה.

ועכשיו? את שוב איתו.. מחכה לאכזבה הבאה.