לפעמים אני רוצה למות לא רק בגלל שרע לי.. אולי בגלל שזה נראה לי.. נעים.

אני שונאת את זה.

אני שונאת את זה שאני יושבת בבית ומתוצאה של חוסר מעש אני מתחילה לחשוב יותר מידי

והמחשבות מביאות אותי למצב שאני מבינה איפה אני נמצאת בחיים שלי, ואיפה אני תמיד אהיה.

ולפעמים המחשבות גורמות לי לחוסר ביטחון עצמי מטורף ושנאה עצמית, ותמיד יש את השאלה " למה דווקה לי?!"

עד שמישהו מתקשר.. ואז המחשבות האלה נרגעות לכמה דקות, ולמה? כי אחרי השיחה אני מרגישה שעוד מישהו זקוק לי .

די!! לא עוד.

אני אלך לישון.

פשוט לישון ולהירגע...

כמו תמיד.. אני בורחת.