לפעמים אני רוצה למות לא רק בגלל שרע לי.. אולי בגלל שזה נראה לי.. נעים.

אתם כבדים עליי.

הצביעות שלכם כבדה לי

הנטל שאתם מפילים עליי קשה לסחיבה

אינני יודעת איך לנהוג עוד

הכובד ברגליי גורם לי ליפול ולהפצע כל פעם

הסחיבה שאני נושאת על גבי קשה עבורי

אנני יכולה עוד להמשיך בדרכי

איך בעצם המשיך לצעוד לעולם בטוח יותר ומאושר יותר?

המכשולים קשים מידי עבורי

אנסה להיות רגועה ולהמשיך את דרכי בהצלחה

אסתיר את דמעותיי עם ידי הקטנות, אבכה בשקט ללא שום קול

ולא אפנה אליכם כי אתם כבדים עלי.

כי אתם לא בעולמי, אתם רק נטל עבורי

אהיה שקטה ולא אפריע, לא אדבר לא אפנה

רק אשב בפינה שלי ואקשיב למחשבותיי המטריפות את ראשי

אחייה עם הפחדים אחייה עם הכעסים ואתמודד

אתמודד כמו שרק אני יודעת

לצולל עמוק לתוך המיים ולנסות לנשום.

תפסיקי להכשל בכל דבר בחיים שלך, תפסיקי!!!!

אני לא מצליחה בכלום

איזו התבכיינות.. זין. זין אחד גדול.

אני לא יכולה להרגע.. אני עצבנית ונמאס לי נמאס לי.

איך אני מצליחה לאכזב את עצמי כל פעם מחדש? איך?

אני רוצה לברוח. לברוח הרחק מכאן.. הרחק .

אני יושבת מול המחשב לכמה דק' של הפסקה מהלימודים המעייפים האלה.

"ברוך אתה ה' אלוהינו שהכל ניהיה בדברו" לוקחת לגימה מהקפה ורק הסיגריה חסרה פה.

אין רצון לחום שלכם יותר, אין רצון לכלום.. רק לנוח, לנשום, לחיות.

הלימודים האלה יהרגו אותי יום אחד.

אני מרגישה מוזנחת מכל הכיוונים.. אני רוצה שקט. לא יותר מזה.

הפסקה של קפה כדיי להחזיר כוחות ולחזור ללימודים עד שכל כוחותיי ירדו ממני בפעם הנוספת.

לא אוותר עד שהצליח במבחנים האלה אני חייבת, אני חייבת את זה בשבילי.

עוד חודש יום הולדת.. לא מחכה לזה בכלל.. לא רוצה את זה.. קחו את היום הזה ממני רק תנו לי שקט

אני לא יודעת איך לנהוג וכיצד להתנהג

אני נזכרת בכל הימים של לפני שנה בערך.. זה עושה לי רע

בא לי לחנוק את עצמי בשתי ידיי

שזאת ההתנהגות שהיתה לי

התנהגות של השפלה עצמית, של חוסר ביטחון, סמרטוט.

איך להיות בקשר איתו ולא לחשוב על מה שהיה פעם?

קשה לי.

איך אדבר איתו? מה אגיד?