לפעמים אני רוצה למות לא רק בגלל שרע לי.. אולי בגלל שזה נראה לי.. נעים.

היום זה כמעט נגמר.

אפילו ממש נגמר.

אולי זה באמת צריך להגמר כבר? ואני ארגיש הרבה יותר טוב עם עצמי.

בלי כל הבעיות והעצבים, כי בשביל מה זה טוב בכלל?

את כל פעם זקוקה לחיבוק הזה, להגנה.. אבל, עוד מעט כבר חודש שאת מחכה לזה.

וזה פשוט לא מגיע. למה? בשביל מה זה טוב?

לחכות שאתה תתבגר? שתבין מה זה להיות עם מישהי? למה?!?!?

למה אני לא יכולה לצאת עם אנשים בגיל שלך ולהרגיש שלמה עם עצמי?

רק עוד כעס קטן ואני עוזבת.. לא רוצה עוד.

יש לי כ''כ הרבה על הראש, אם זה להרזות כבר.. ואם זה לסיים עם הבגרויות.. ולמצוא עבודה.

ובקשר להורים.. אני עובדת על להיות רגועה יותר איתם, ופחות לענות להם.

השלווה שלי נגמרת מיום ליום, היא בורחת ממני. ואני צריכה אותה.. אני צריכה חופש, ושקט.

את מדמיינת אותו עומד שם, ליד אלפי אנשים הוא עם מדים וכומתה על ראשו, מצדיע ושומע את קול הצפירה המצמררת.

ואולי גם דמעה יורדת מעיניו, מי יודע?, ואם בכה הלוואי וחשב עלי מחבקת אותו ומנגבת את דמעותיו.

את עומדת מחכה לצפירה והינה היא מגיעה, הוא עולה לך במחשבות ואת מתחילה לבכות, אלוהים רק שהוא לא ילך לי, רק לא הוא.

הוא כנראה לבד עכשיו או יותר נכון לא איתי. וכואב לי.. כואב לי לדעת שהוא בלעדיי.

אני תמיד חושבת מה יקרה כשאני אתגייס, כשאני אעמוד עוד שנה בטקס ואקשיב לצפירה, ולשירי הטקס והסיפורים ואבכה בדמעות כואבות ושקטות. את תמיד חושבת שאולי גם את תיפגעי ותקריבי את נפשך וגופך למען אדמת ישראל, זו תיהיה סוג של הגשמה.

אין לי עוד מילה להגיד יותר, הדמעות חונקות את גרוני. אך אני לא אתן לזה לקרות.

אין לי על מי להשען כרגע, אסור לי לבכות. רק לנסות להירדם בעוד לילה שקט ללא שינה.

אני שונאת את הרגעים האלה.

שכל הבית חשוך וזה רק אני ואמא והכלב שמבקר מידי פעם במיטה.

כשאת מסתגרת עם עצמך במיטה והכל חם או קר מידי

והמחשבות לא מפסיקות לשגע אותך.

על היום על אתמול על מחר ועל העתיד.

וגם עליו.. תמיד עליו.

ואז אחרי 3 שעות אחרי נסיון לישון ללא הצלחה.. את שולחת לו הודעה.. ושוב.. הוא ישן.

ברור שהוא ישן.. הבן אדם עייף.. בצבא ואני כמו תמיד מציקה לו עם הבעיות שלי.

וזה מה שעצוב שרק כמה מילים ממנו, כמה משפטים שלו.. ירגיעו אותי.

כמה מילות נחמה שלו והאהבה העצומה שהוא  מעניק לי בכל מילה ומילה..

 יגרמו לי להירדם כמו תינוקת שנרדמה בין זרועות אימה..

למה אני כ''כ זקוקה לזה? למה אני לא יכולה להירדם כמו כל אדם נורמאלי?

מה מטריד אותי? מה מטריד אותך ילדונת? אוישש>< אני מתחרפנת כבר!!

היום היה לי אכשהו כוחות לקרוא את החומר בהסטוריה.. וזה עשה כ''כ טוב להבין משהו סוף סוף

ולהתרכז ולהתעניין במה שהיה בשיעורים האחרונים.. וגם זה בזכות בוחן שאמור להיות בקרוב.

אני לא יודעת למה אבל לפעמים נורא קשה לי ללמוד, ולהתרכז.. מחשבות מעסיקות אותי תמיד וזה מחרפן

למה אני לא יכולה לעזוב הכל ופשוט ללמוד? מה מפריע לי כ''כ?!

אוף-=\ אני רוצה לראות אותו כבר! אני כ''כ מתגעגעת אליו :( הוא חסר לי כאן.. ממש חסר.. שכואב לי בכל הגוף

הייתי אומרת לו את זה עכשיו בהודעה.. אבל הוא בטח ישן עכשיו כמו מלאך קטן.

היום, חברה אמרה לי שאני ילדה חד פעמית.

הרבה פעמים אמרו לי שיש לי סוג של אטרף, משהו מיוחד.. שאין לאף אחת.

אם זה העיניים שתמיד מתאהבים בהם, ואם זה הרגעים שאני הכי מצחיקה והכי מטורפת שיש, ואם זה הרגעי הקסם האלה שאני יכולה להתחבר לאנשים ולרגש אותם..

לפעמים אני מפחדת שזה מתישהו יגמר.. שמתישהו אני אפסיק להיות כזאת.. הלוואי שלא.

שלעולם לא.. שאנשים תמיד ימצאו את הקסם שבי ויגנבו מחדש מהאמיתיות שבי.

אני מודעת לעצמי יש בי גם צדדים שליליים, אני נוטה להתעצבן בקלות רבה, אבל אני גם מתפייסת בקלות.

אבל מה שיפה פה.. שאני מתעצבנת רק כשאומרים משהו שהוא לא נכון.. יש לי בעיה של צדק.

אי צדק יכול לשגע אותי, לווא דווקה כשזה מדובר בי.. החוצפה של אנשים והצביעות.. זה דבר שיכול לחרפן אותי.

ואני לא שותקת.. ממש ככה. וזה גרוע.. יש שמקבלים את זה ויש שלא. אבל מה שנכון זה שמי שלא מקבל את זה.. הוא אדם שאוהב כוח ושלטון.

ואולי אני אדם כזה.. אינני יודעת.

העיקר הוא שמיום ליום אני אהיה שלמה עם עצמי יותר. בעזרת ה'.

3> הלוואי שכולנו נרגיש טוב עם עצמנו ומאושרים ונקיים מכל שקר ומרמה, מכל צביעות ורכילות, שניהיה אמיתיים ומאושרים על העולם המושלם שבורא עולם נתן לנו. רק תאמינו שתצליחו והכל יהיה טוב כי בסופו של דבר תמיד אבל תמיד הכל לטובה. זכרו את זה  :)

אילו רק יכולתי לעוף למקום רחוק יותר

רק אני. שוכבת על החול החם בוהה בעננים ומרגישה את הים עוטף אותי ברכות.

רק אני והשלווה שלי ולא עוד.

בלי אדם, בלי מחשבות, רק יופיו של העולם ואני.

אני רוצה לחיות, אני רוצה חופש, אני רוצה לברוח מכאן.

לכל מקום. רק תתנו לי ללכת...בבקשה.

אני מתחננת אליכם תתנו לי לברוח. תתנו לי לצאת.. לרחף.

תיתנו לי לצאת אל אוויר העולם, להיפגע ולאהוב.

אני מרגישה כ''כ קטנה כאן.

סגורה בתוך 4 חדרים, בלי אף אדם.

אל תדאגו אמא ואבא אעשה כל מה שתבקשו, אהיה שקטה.

אחייה כמו שרק תירצו, אלמד, אתגייס, ושוב אלמד.

אהיה בת למופת, רק תגידו ואני אענה לבקשתכם.

רק אל תשכחו דבר אחד, הבת שלכם לעולם לא תיהיה מאושרת.

אבל אתם כן, תתגאו בה ותשמחו כמה הבת שלכם פורחת.

אבל רק הקירות הקרות בין חדריי יודעות.. אני נובלת.. מיום ליום.

רק אהבה בקשתי, לא יותר.