לפעמים אני רוצה למות לא רק בגלל שרע לי.. אולי בגלל שזה נראה לי.. נעים.

אני מפחדת, אני מפחדת לחשוב ולהרגיש.

אני מנסה להתחמק מהמחשבות שלי כי אם אחשוב יותר מידי אגלה את האמת.

והאמת הזאת?! זאת.. הנסתרת, הלא גלויה.. אף פעם לא איתי.. רק במחשבות אבל אני לא באמת יודעת מי היא.

סיגריה ועוד סיגריה ועוד סיגריה עד שכל הריאות שלך יתפוצצו ואת מסתירה את הדמעות

והוא בוכה לך, כמו ילד קטן שקיבל מכות וזקוק לעזרה.

הוא בוכה לך, מתחנן לרגלייך ואת לא מתייחסת רק רוצה לברוח, לברוח מכאן! עכשיו!

ולרגע, רק לרגע את רוצה להניח את ראשו על החזה שלך ולהרגיע אותו ולהגיד לו " אני כאן אני לא הולכת" אבל את לא עושה את זה.

את מנסה ללכת, לצאת מכאן והוא לא נותן לך.. הוא משתמש בכוחו, בגופו החזק העיקר שלא תלכי ולא תעזבי אותו

וכשהצלחת לפתוח את הדלת ולברוח משם, הרגשת פתאום מוגנת, חופשיה.

ועכשיו? את שוב איתו.. מחכה לאכזבה הבאה.

אני צריכה שקט, פשוט שקט.

תנו לי לנשום כמו שלעולם לא נשמתי, תנו לי להרגיש את הים ואת האוויר בכל גופי ורק אנשום קצת.

אקשיב למנגינה השקטה שמנגנת בתוך תוכי ולא אפסיק לבכות.

אדמיין צל של אדם מחבק אותי בזרועות ענקיות ונותן לי את כתפו שאבכה עליו.

אשכב בחול וארגיש את כל גופי רועד וכואב מהצער.

אצרח ואזעק לדממה ולרצון לעוד ואולי אולי אתן לעצמי עוד תקווה להמשיך לצעוד במדבר הדומם והמרוקן מאדם.

התרחק מהעולם הכי רחוק שאפשר וכמו שהם תמיד אמרו " את עוד תלכי רחוק" אגשים את משאלתי.

ארגיש את רגליי זועקות ונפוחות מהרצון לנוח והורידים כן הורידים.. אך לא אפסיק ללכת, רק ללכת.

אצרח, אבכה, אמות, אך עדיין הדרך תשאר אותה הדרך וכלום לא ישתנה.

עוצמת את העיניים וסוגרת את דרכי, את נשמתי, את חיי.

אני מותשת, אני עייפה ממסלול החיים ומכל הטירוף הזה.

אני עסוקה עד מעל הראש ויש לי יותר מידי בעיות על הראש.

והיום הבנתי.. אבא מתרחק.

אפילו לא מתרחק.. הוא כבר לא אבא. לא שלי לפחות.

אין לי למי לפנות, הוא בחר בדרך חיים אחרת.. לעבוד כמו חמור ולשכוח מהבת שלו.

מצד אחד אני מבינה אותו ומצד שני, למה אני צריכה לסבול מזה?

החיים כבדים עלי. הרגליים כואבות נורא מהעבודה ונהיו לי יבלות וקשה לעמוד על הרגל

כמה תלונות הא? חח מצחיק.

מחר המבחן האחרון שלי.. ניסיתי ללמוד.. האמת אני מאוד רוצה ללמוד אבל יודעת שאני פשוט לא אספיק, וזה מתסכל אותי נורא

אבל בסדר.. אני אצליח. בעזרת ה' אני פשוט אצליח.

אני הולכת לגשת לכל הבגרויות של השנה מחדש.. ממש ככה=\ הלך לי חרא בכולם.

אני יודעת.. זה גרוע.. זה ממש גרוע.. אבל עדיף לגשת שוב מאשר להשאיר את זה ככה.

יהיה בסדר.. אני חייבת להיות חזקה.

3>

כנראה שתוותרי על דבר כ''כ חשוב לך כמו השבת

בשביל כסף,

בשביל להגשים את החלומות שלך כמו רשיון

בשביל לעשות אבחון מזדיין בתחת שיכול לעזור לי לעבור את המבחנים האלה כבר

בשביל להראות טוב

בשביל להפסיק לקחת מאמא כסף כבר

בשביל להיות עצמאית

בשביל שאבא יהיה גאה בך

ובעיקר בעיקר בשביל להיות מאושרת כי העבודה הזאת גורמת לך לאושר עצום, הלקוחות והאנשים.. זה מדהים

דבר אחד למדתי מכל היום הזה,

שלפעמים כדאי לסתום את הפה אם קבלת משהו כמו עבודה ולא לספר לכולם.

להחזיק את מה שיש לך בידיים הכי חזק שיש ולא לתת לאף אחד להרוס לך את זה בגלל הקנאה שלו.

אלוקים? אני לא אתרחק מימך.. להפך.. רק יתקרב אם לא בשבת אז בתפילות.

אני כזאת מעצבנת לפעמים כוס עמק!

אני שונאת את עצמי על זה שאני יושבת עכשיו במחשב ומרחמת על עצמי על כך שאני "לא מצליחה" ללמוד לבגרות מחר.

כאילו פאק!! ><  למה אני כזאת מטומטמת ולא יכולה לשבת ולקרוא פשוט לקרוא ולעשות את הבגרות המזדיינת בתחת הזאת מחר?!

אוף!!!!!!!!11 עצבים!!!! עצבים!!!11 ><

אני בחיים לא אצליח לישון בידיעה שמחר אני לא אצליח. אני שונאת את זה!

אני שונאת את זה שאם לא דברתי עם מישהו היום ולא שתפתי מישהו ועשיתי משהו אני לא יכולה להתרכז בלימודים

וצריכה לדבר עם מישהו כדיי להצליח לא לחשוב על כלום וללמוד פשוט ללמוד.

תמיד הייתה לי את הבעיה הזאת.. ולמה? אין לי מושג!

וזה מעצבן זה מעצבן פשוט ככה! בא לי לשבור את הקירות בחדר לקרוע את הפוסטרים להוציא את הסדינים להרוס הכל ולהתמוטט!

כל כך בא לי! בא לי ללכת לישון עכשיו ולהיות עייפה אחרי שלמדתי כבר והצלחתי ללמוד לחרא הזה! ><

סעמק~!!! סעמק!!!!!!!!11

=\ נמאס לי!