הייתי רוצה לכתוב עכשיו משהו שירסק את השיניים.
הייתי רוצה לצייר עכשיו משהו שיעלים את החושך.
מהמרפסת שבאחד הבניינים יש ריח של גראס, והייתי רוצה רק לדעת מאין
הוא מגיע.
אתם יודעים, לפעמים, בלילות, אני
זה כשרון יחיד.
אני אף פעם לא מבינה מחדש למה אנשים מתנגדים לגראס כל כך, ואני אשוב ואשאל את השאלה הזו שוב ושוב
עד שאני אשאר ואשאל את השאלה הזאת את עצמי שוב ושוב.
אני אשאל את השאלות שלי עד שאני אשאר שואלת את עצמי את השאלות שלי על הדשא בגן דובנוב בארבע לפנות בוקר. ואז אני אשאר שם.
אני אשאר עם הקיא שלי מכל הרגשות המגעילים שאני שותה.
עכשיו יש לי רק רצון עז לקום ולברוח. את מכירה את הרצון הזה?
אבל אני לא מסוגלת לעשות ככה.
ובורחת,
כל הזמן רק בורחת.
הרי כמו שאמרתי לעצמי, i'm gonna stop waisting my time.
את יודעת, גם אני חשבתי פעם
שאני
פסיבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
