בפרק
הקודם:
"טוב יאללה זזנו? צריך לפגוש את מור ויוני עוד
רבע שעה בים." אמרה יהלי.
"סבבה, אז איך מגיעים לשם?" שאלתי.
היא שלחה
אליי מבט מבוהל. "שיט, שיט, שיט!" התלוננה יהלי.
"מה קרה?" שאלתי אותה מבולבלת.
"אין בעיה קופיפה, עוד סעיף לרשימה, עוד תגיע
השעה שתזדקקי לי." חיקתה יהלי את אחיה דניאל.
"הא?" שאלתי מבולבלת.
"סמכתי על דניאל שיקפיץ אותנו." נאנחה
מחייכת, דבר שעורר את צחוקי המתגבר ושל יהלי שלא איחרה להצטרף.
לאחר ההתחנפויות הרבות והמשעשעות של
יהלי לאחיה הגדול דניאל, הוא הסכים להקפיץ אותנו לים. כמובן, בתנאי שיהלי תצטרך
לסדר ולעשות את מטלות הבית במשך חודש במקומו.
הגענו לחוף לאחר נסיעה קצרה ונפרדנו
מדניאל.
כנראה שאנחנו לא היחידות שהחליטו לבלות את היום האחרון של החופש הגדול
בים, כי החוף היה מפוצץ ! היו שם מלא נערים ונערות ואת רובם זיהיתי מבית הספר.
"ואוו, תראי כמה חתיכים !"
אמרה יהלי בעודה מביטה לעבר קבוצת נערים ששיחקו כדור-עף על החוף.
"אה-הא." הנהנתי בראשי, מביטה
בהם גם. "היי, הנה מור ויוני, בואי." אמרתי ליהלי ומשכתי אותה לכיוונם.
הם ישבו על החוף, לא רחוק מחבורת נערים שישבו ודיברו ביניהם.
"אחמ אחמ ... " יהלי כחכחה
בגרונה למראה השניים יושבים צמודים, ומייד חיוך נפרש על פני.
הם מיהרו להתרחק זה מזו ומור קמה וחיבקה
כל אחת מאיתנו "סוף סוף, חשבנו שכבר שכחתם."
"היינו בטוחים כבר שלא
תבואו." הוסיף יוני וחיבק אותנו גם.
"נראה לכם?! יום אחרון לחופש ושלא
ננצל אותו כמו שצריך?" אמרתי להם והתיישבתי על המגבת שלי.
"יאללה נכנסים?" שאלה יהלי,
והחלה להתפשט יחד איתי. עד מהרה היא נשארה בביקיני ירוק שהלם את עינייה המדהימות, ואני
עם הביקיני הכחול והאהוב עליי. הדבר עורר את מבטם של כמה מהנערים שישבו לא רחוק
מאיתנו.
מור ויוני כבר רצו לים צוחקים ומשפריצים
מים זה על זו, ואני ויהלי רצנו מיד אחריהם. המים היו צוננים, בדיוק כמו שאני
אוהבת. אין כמו ים ביום קיץ חם.
אחרי זמן מה של שהייה בים, אני ויהלי
החלטנו לצאת מהמים ולהשאיר את זוג האוהבים להמשיך ולהשתעשע יחד.
קנינו קרטיב, וישבנו על החוף להשתזף קצת
כשאנחנו צופות במור ויוני משתובבים יחד במים.
"את חושבת שהם אי פעם יודו?"
שאלתי את יהלי, בעודי נוגסת ביס גדול בקרטיב הענבים שלי.
"את מכירה אותם, לכל אחד מהם יש
אגו יותר מנופח משל השני, הם בחיים לא יודו."ענתה את המובן מאליו.
"אני לא מבינה אותם." אמרתי מבולבלת.
"זה ברור שיוני חולה לה על הצורה, רואים את זה בהתנהגות שלו. כל מבט של נער
על מור מעצבן אותו – אז למה לא לעשות משהו בקשר לזה?"
"אולי הוא מחכה שהיא תיזום."
ענתה יהלי קצרות וסיימה לאכול את קרטיב התות שלה.
"אז בואי נגרום לכך שמור תיזום!"
אמרתי נלהבת מהרעיון שצץ במוחי לפתע.
"איך?" שאלה יהלי מבולבלת.
בדיוק כשעמדתי לספר ליהלי על הרעיון שצץ במוחי,
הרגשתי מעין צל שחוסם לי את השמש. אני ויהלי הסתובבנו לראות במי מדובר, וראינו את עומרי,
כשחזהו השרירי חשוף לנגד עינינו.
"עומרי! מה אתה עושה פה?!"
שאלה יהלי מופתעת.
"אני פה עם חברים." אמר והצביע
לכיוון בו ישבו הנערים שראינו מקודם. "ראיתי אתכן, וחשבתי לקפוץ להגיד שלום."
אמר ומבטו הבוחן מופנה ליהלי. הוא נשק לה על הלחי, צמוד לפה והיא חייכה אליו חיוך
נבוך. "אממ תכיר עומרי-שירן, שירן- זה עומרי." ערכה בינינו יהלי הכרות
קצרה.
"נעים להכיר." אמר בחביבות ונשק
לי ללחי. "חבר שלי,רועי, לא מפסיק לדבר עלייך."
הרגשתי את הלחיים שלי בוערות מסומק,
ושאלתי את עומרי נבוכה – "הוא גם פה?"
הוא חייך אליי חיוך מבין ואמר – "הוא
אמור להגיע לחוף בעוד כמה דקות, ואני בטוח שהוא ישמח לראות אותך כאן." קרץ לי.
"בנתיים, לא יהיה אכפת לך אם אני
אגנוב אותה לשנייה, נכון?" שאל ומשך את יהלי לחיקו.
"לא, זה בסדר." עניתי מתאפקת
לא לצחוק מהמבטים הרצחניים ששלחה אליי יהלי. באמת שאני לא מבינה למה היא מנסה
להתחמק ממנו כל הזמן, זה ברור שהיא מתה עליו.
הוא חייך אליי וצעד יחד עם יהלי לכיוון
מבודד של החוף.
הבטתי בהם פוסעים אט אט ומתרחקים, עד
שנעלמו משדה הראייה שלי.
"היי זה לא היה עומרי?!" נשמע
קולה של מור קרוב אליי. הסתובבתי לעברה וראיתי שהיא ויוני יצאו מהמים סוף סוף. "גאד,
הוא כזה חתיך!" אמרה בקול צפצפני שגרם לי לצחוק.
"מי חתיך?" קפץ יוני מחפש
במבטו העצבני את עומרי.
"סתם אחד שיהלי הכירה במסיבה שהייתה
בבית שלך שבוע שעבר." עניתי, מרגיעה אותו. "הוא לומד עם אחיך בשכבה, אם
אני לא טועה."
"עומרי אמרת?" שאל, ואני
הנהנתי בראשי לאות הסכמה. "יש לו חבר טוב בשם רועי?"
"כן!" קפצה מור, וקרצה לי. "אתה
מכיר אותם?"
"כן, יצא לי להכיר אותם, אחלה
בחורים." אמר יוני, וכאן הסתיימה השיחה שלנו על רועי ועומרי.
פרק קצרצר, ולכן יש לו חלק ב'.
החלק השני של הפרק יעלה רק אחרי ה14.7 - בגרות במתמטיקה.
מקווה שאהבתם !
חופשה מהנה חבר'ה (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סיפור_אהבה_בהמשכים