היא קוראת לי שטחית.

שום דבר כבר לא מעניין אותך חוץ מחתיכים ולקים ובגדים - היא אומרת.

את בכלל לא מכירה אותי.

את לא יודעת עליי כלום.

את חושבת שהבת שלך תמימה כולכך, ועכשיו גם שטחית.

ואז את מתפלאת שאני לא מספרת לך דברים,

שאני לא משתפת אותך בכלום.

אם לא היית עם עין כזאת שיפוטית כלפיי על כל דבר שאני עושה,

מגבילה אותי בהתנסויות של דברים,

הייתי משתפת, מספרת, חולקת.

אבל אתם סוגרים אותי באיזה בועה,

אתם לא נותנים לי להשתחרר,

רוצים שאהיה משהו שאני לא.

אתם לא יודעים ולו משהו אחד על מה שאני עוברת.

אתם לא נותנים לעצמכם את ההזדמנות אפילו.

אתם לא מקשיבים, לא רוצים להקשיב.

שהכל ילך בדרככם.

גם כן הורים..