היה טוב.

היה טוב מאוד. 

אתמול הלכתי לישון אצל החברה הכי טובה בספונטניות, והיה לנו בית ריק כי אבא שלה בחו''ל ואחיות שלה הלכו לאימא שלה.

אז עשינו קניות כי לא היה אוכל, וסידרנו את הבית וראינו סרט שמלא זמן רצינו לראות ביחד (לא בלי ביתי- חובה לראות!)

ובבוקר קמנו בכיף והתקלחנו ונסענו באוטובוס והיה כיף.

ואז בתפילה נגמר לי הקול. לא הצלחתי לדבר. אז שתקתי יום שלם.

והאמת- שהיה לי מדהים. ובתור בן אדם פטפטן שלא מסוגל לשתוק חמש דקות, שרדתי יום מעשר שעות בלי לדבר! 

ואנשים גם שמו לב אליי, התחשבו בי, כל הזמן דאגו לי. פתאום הוקפתי באנשים בזמן שבכלל לא דיברתי, והיה לי עם מי להיות כל היום.

וזה שימח אותי שראיתי שכן יש אנשים שאוהבים אותי. :)

וגם לא נגעתי באייפון אפילו שהוא הוחזר, אני עומדת בהבטחה שלי של שבוע בלי אייפון

~

משהו ששבר את רוחי.

אתמול באה אלינו סטודנטית להסביר על מגמת משפטים,

ואחרי ההרצאה שלה מלא לקחו טופס הרשמה, כולל 'בושי' המפגרת והאקס המטומטם, שנדחפים לכל מגמה שאני נמצאת בה ואז אני רוצה

לצאת מהמגמה כי אני לא סובלת אותם.

ו'בושי' הזונה הזאת התחילה לקרוא לי בכינוי שרק החברה הכי טובה שלי קוראת לי ככה, וזה לא כינוי נפוץ או משהו- זה אפילו לא קשור לשם שלי.

ואז אחרי שהסטודנטית סיימה ומלא לקחו טופס הרשמה הלכתי לבכות בצד (כי אני ממש רגישה וזה שבר אותי, רציתי ללכת לבד למגמה)

ואז החברה הכי טובה באה ודיברנו ואמרתי לה שאני שונאת את 'בושי' המפגרת ושהיא תמיד שם וחזרתי מאתיים פעם על זה שאני שונאת אותה

וכמובן שהיא מתה על 'בושי' אז היא אמרה שאני לא צריכה לשנוא אותה ושהיא לא עשתה שום דבר רע ושהיא בנאדם נשמה וחפרה על כמה היא מושלמת 

וכו' ורק בכיתי יותר. ואז גם חשבתי עליו, ועוד יותר בכיתי. כי קשה לי. קשה לי להתקיים עם לב שבור וסיפור לא סגור.

קשה לי להתקדם הלאה, עד שלא נסגור אותו. אפילו שהתחלתי להסתכל על בנים אחרים, התחילו איתי וזרמתי עם הבנים (לא בקטע סוטה) 

עדיין אני חושבת עליו. והוא זה שממלא את מחשבותיי ביום ובלילה. והוא זה שבלב שלי.והוא לא יצא משם עד שלא יהיה סגירת מעגל.

~

אכלנו מלא אתמול. נראלי השמנתי ;( 

עדיין לא ממש חזר לי הקול, והגרון שורף