חודש נובמבר מגיע, ואיתו התחלה חדשה.

אני רוצה לשים את המכשולים שאוקטובר נתן לי מאחורה ולהתקדם הלאה.

לשכוח מהרעות אך לחקוק את הטובות בראש.

ולתת לעצמי כמה החלטות לחודש הקרוב.

תחייכי

תצחקי

תשמחי

תתעלמי מאנשים שמים לך רגל

ותחבקי אנשים שנותנים לך יד.

תתקדמי, תשכחי, ותזכרי.

תפתחי- תתני לאנשים להכנס לליבך,

אך תורידי את כמות הציפיות מהם.

וכמובן-

תלמדי, תשקיעי בלימודים-

תוכיחי את חוכמתך,

תאזיני יותר בשיעורים, תלמדי יותר למבחנים,

הכיני את כל שיעורי הבית בכל המקצועות (ולא רק מתמטיקה ואנגלית).

תהיי שם בשביל אנשים כמו שאת מצפה שיהיו בשבילך.

היה טוב.

היה טוב מאוד. 

אתמול הלכתי לישון אצל החברה הכי טובה בספונטניות, והיה לנו בית ריק כי אבא שלה בחו''ל ואחיות שלה הלכו לאימא שלה.

אז עשינו קניות כי לא היה אוכל, וסידרנו את הבית וראינו סרט שמלא זמן רצינו לראות ביחד (לא בלי ביתי- חובה לראות!)

ובבוקר קמנו בכיף והתקלחנו ונסענו באוטובוס והיה כיף.

ואז בתפילה נגמר לי הקול. לא הצלחתי לדבר. אז שתקתי יום שלם.

והאמת- שהיה לי מדהים. ובתור בן אדם פטפטן שלא מסוגל לשתוק חמש דקות, שרדתי יום מעשר שעות בלי לדבר! 

ואנשים גם שמו לב אליי, התחשבו בי, כל הזמן דאגו לי. פתאום הוקפתי באנשים בזמן שבכלל לא דיברתי, והיה לי עם מי להיות כל היום.

וזה שימח אותי שראיתי שכן יש אנשים שאוהבים אותי. :)

וגם לא נגעתי באייפון אפילו שהוא הוחזר, אני עומדת בהבטחה שלי של שבוע בלי אייפון

~

משהו ששבר את רוחי.

אתמול באה אלינו סטודנטית להסביר על מגמת משפטים,

ואחרי ההרצאה שלה מלא לקחו טופס הרשמה, כולל 'בושי' המפגרת והאקס המטומטם, שנדחפים לכל מגמה שאני נמצאת בה ואז אני רוצה

לצאת מהמגמה כי אני לא סובלת אותם.

ו'בושי' הזונה הזאת התחילה לקרוא לי בכינוי שרק החברה הכי טובה שלי קוראת לי ככה, וזה לא כינוי נפוץ או משהו- זה אפילו לא קשור לשם שלי.

ואז אחרי שהסטודנטית סיימה ומלא לקחו טופס הרשמה הלכתי לבכות בצד (כי אני ממש רגישה וזה שבר אותי, רציתי ללכת לבד למגמה)

ואז החברה הכי טובה באה ודיברנו ואמרתי לה שאני שונאת את 'בושי' המפגרת ושהיא תמיד שם וחזרתי מאתיים פעם על זה שאני שונאת אותה

וכמובן שהיא מתה על 'בושי' אז היא אמרה שאני לא צריכה לשנוא אותה ושהיא לא עשתה שום דבר רע ושהיא בנאדם נשמה וחפרה על כמה היא מושלמת 

וכו' ורק בכיתי יותר. ואז גם חשבתי עליו, ועוד יותר בכיתי. כי קשה לי. קשה לי להתקיים עם לב שבור וסיפור לא סגור.

קשה לי להתקדם הלאה, עד שלא נסגור אותו. אפילו שהתחלתי להסתכל על בנים אחרים, התחילו איתי וזרמתי עם הבנים (לא בקטע סוטה) 

עדיין אני חושבת עליו. והוא זה שממלא את מחשבותיי ביום ובלילה. והוא זה שבלב שלי.והוא לא יצא משם עד שלא יהיה סגירת מעגל.

~

אכלנו מלא אתמול. נראלי השמנתי ;( 

עדיין לא ממש חזר לי הקול, והגרון שורף

חשבתי על המכביה 2017 סתם ככה.

ופתאום חשבתי עליו. ועל זה שאני עלולה לראות אותו.

וזה הלחיץ אותי. לא יכלתי לנשום.

פעם ראשונה מזה חודש שאני מכירה אותו, שמפחיד אותי המחשבה לפגוש אותו שוב.

לראות אותו עוד פעם.

והנה שוב, אני לא מסוגלת לנשום כשאני חושבת על זה.

כנראה שאני באמת בן אדם שמתגבר,

אפילו שחשבתי שאני בחיים לא אצליח להתגבר עליו,

אני כבר לא חושבת עליו הרבה, וזה ממש מוזר לי.

וקשה לי להבין שכנראה לעולם לא נהיה ביחד.

וכנראה שחברות שלי צודקות-

אני חייבת להפסיק לחשוב עליו ולהמשיך הלאה.

~

אני חייבת להתחיל להיות נחמדה לאחים הקטנים שלי.

אבל הם כול כך מוציאים אותי מדעתי.

ואחי הקטן, בן 11, יושב לי מעבר לכתף כשאני בפייסבוק ופה,

ואני מבקשת ממנו כמה דקות פרטיות, ואז הוא מתפלא שאני כול כך מתרגזת עליו.

אבא עוד לא החזיר את האייפון,

היה לי ממש מוזר להיות בלעדיו בבצפר,

אבל גם קצת נחמד בלעדיו.

~

הייתה לי שיחת נפש עם היפה של השכבה,

אחרי שהמצב בנינו נהיה טוב מאוד, בייחוד מכיוון שהיא הייתה הבנאדם הכי נחמד אליי מתחילת השנה

והיחידה שלא עזבה אותי לטובת 'בושי' המפגרת. 

והיה לי כיף איתה, והיא הייתה מקסימה,

והיא אמרה לי שאם היא איי פעם תראה אותי לבד היא תבוא להיות איתי

(היא הבנאדם היחיד שסיפרתי לו את ההרגשות שלי מתחילת שנה בקשר לחברים שלי ו''בושי'',

והיא הייתה ממש חמודה כלפיי)

~

אני מרגישה ממש דובה,

ואכלתי היום הרבה (סנדוויץ עם עגבנייה וחסה+ קלמנטינה ואחרי זה סנדוויץ שלם בארומה של אבוקדו )

מגעיל אותי להסתכל על עצמי.

יוליה# 

אני לא יכולה להגיד שהיה רע היום.

הבוקר היה נורא מדכדך. נורא. כל הבוקר הייתי עם דמעות בעיניים.

היה לי רע. 

אבל בהמשך היום, הרגשתי אהובה. ודווקא לא מהאנשים שציפיתי.

אבל הרגשתי רצויה. בחברת אחרים.

חיבקו אותי, דיברו איתי, רצו להיות איתי, לבלות איתי.

והלכתי עם אחותי וחברתה הטובה ביותר לקניות אחרי בצפר, 

והיה לי נורא מהנה כי מצאתי הרבה בגדים חדשים ויפים, 

אז התחדשתי לי לשנה החדשה D:

אז אולי עוד לא אבדה תקוותנו,

ויוליה עוד תהיה נאהבת,

ואנשים עוד ירצו לבלות איתה,

ויולי תהנה- גם בלי חברייה הטובים ביותר,

שהיה להם כול כך קל להחליף אותה.

ואולי יולי צריכה לשבת קצת עם עצמה,

ולהחליט כמה החלטות קטנות לשנה החדשה-

שהיא לא סתם שנה, אלא גם שנת בגרויות,

ושנת התבגרות (מהרבה בחינות),

ואולי יולי צריכה לשנות גם כמה דברים בהתנהגות שלה,

להתרחק מכמה אנשים שלא מתאים לה,

להתקרב לאנשים שרוצים בחברתה,

להפתח יותר ולעבוד על ביטחונה העצמי,

להשקיע בלימודיה, כי הבגרויות, המתכונות והמבחנים לא יפתרו את עצמם,

ולהשקיע יותר בעצמה.

כי יולי כבר הפסיקה לחשוב מה טוב לה, וחושבת רק מה טוב לאחרים.

ואם לאחרים לא אכפת מה טוב ליולי, גם ליולי לא יהיה אכפת מה טוב לאחרים.

שומעים שאני עייפה כי אני מתחילה לדבר על עצמי בגוף שלישי,

לכן אאחל לכם שנה טובה,

שתהיו לראש ולא לזנב,

שתצליחו בכל מה שתעשו השנה,

שתעמדו בהחלטות ומטרות שתציבו לעצמכם,

שיאהבו אתכם, שיכבדו אתכם, שיעריכו אתכם,

שנה טובה ישראבלוג :)