אז הקשר דעך, בדיוק כמו שכולם ציפו, בדיוק כמו שכולם חזו, בדיוק כמו שכולם אמרו, ואני סירבתי להקשיב.

אז כן, רק עבר כמעט חודש מאז שהכרנו, אז אולי עליי לא לצפות ליותר מדיי, אבל הוא גר בחו''ל ובן 25, עם חיים של שחקן כדורסל- משמע זמן עמוס ומלא במשחקים ודברים, אבל אם על תחילת הקשר לא נתחבר ממש (או הוא אליי כמו שהתחברתי אליו) אז הקשר ידעך וידעך..

ומאיפה לי לדעת שהוא חושב עליי הרבה או בכלל אם אנחנו לא מדברים? איך אני יודעת אם הוא בכלל מחבב אותי, או מתגעגע אליי?

זה הורג אותי.

ובתור אחת עם נטייה חדה לדיכאון עמוק, אני מרגישה את הדיכאון, אני מרגישה את הלב השבור והמאוכזב. אני יודעת שאני מגזימה עכשיו ובטח זה "כולה לא דיברתם שבוע, so what? " אבל זאת בדיוק הבעיה. אני נוטה לקחת דברים קשה. ולא רק זה- אני נוהגת לדמיין אנשים בדרך שאני רוצה, ולא מי שהם באמת. אני נוהגת להדביק להם תכונות שיכול להיות שלא קיימות אצלם. 

ובטח עוד כמה חודשים אני אסתכל אחורה ואצחק שלקחתי את הסאמר לאב הזה כולכך קשה מההתחלה, מההתאהבות ולא פשוט אמרתי תודה שהיה לי משהו קצר עם מישהו נורא מקסים- אלא משכתי את זה עוד ועוד, ואני אפילו לא מכירה את הבנאדם, לא יודעת עליו כמעט דברים, ובכל זאת איפשרתי לעצמי לפתח פנזטיות על הקשר שיהיה לנו.

אני לא מאוכזבת ממנו,

אני מאוכזבת מעצמי. שעוד פעם השלתי את עצמי, שעוד פעם דימיינתי מה שרציתי ולא ראיתי את המציאות המרה- שהוא בן 25, במרחק של אלפי קילומטרים מפה, עם חיים משל עצמו ואני כולה בת 15, שמנה, מסכנה, קנאית ונורא ילדה קטנה. 

ולא רק כול הסאמר לאב הזה,

החופש נגמר- מה שמוביל אותי לדיכאון השנתי של סוף החופש הגדול, שבו אני מבלה את הלילות בבכי לקראת שנת הלימודים החדשה, שאין לי כוח ללמוד או לראות אנשים יום יום, והשנה מתווספות לי בגרויות- אז בכללי כיף חיים. 

עוד לא התבגרתי, איך אהיה מוכנה עכשיו לעוד שנה אינטנסיבית? 

אין לי כוח לכלום, פשוט לכלום. 

ואני אומר לעצמי לא לבכות,

אבל בסופו של יום אני אמצא את עצמי במיטה בוכה וחושבת עליו, ועל סוף החופש, מה שיוביל אותי חזרה אליו, שאם הקשר ימשיך להתקיים איכשהו (הכוונה יתחיל להתקיים איכשהו) לא יהיה לי זמן אליו, או שאני אשכח מהלימודים ואתרכז בו. 

את כולכך מגזימה יולי... הקשר הזה לא יחזיק מעמד עוד חודש. תתחילי לזכור אותו בתור סאמר לאב, ולא בתור לאב אוף יור לייף... אפילו שהיה ניצוץ וקליק על ההתחלה וחיבור חזק.. תפסיקי.

יוליה, שבאמת לא יודעת אם לבכות או לצחוק מהטימטום שלה.