חשבתי על המכביה 2017 סתם ככה.

ופתאום חשבתי עליו. ועל זה שאני עלולה לראות אותו.

וזה הלחיץ אותי. לא יכלתי לנשום.

פעם ראשונה מזה חודש שאני מכירה אותו, שמפחיד אותי המחשבה לפגוש אותו שוב.

לראות אותו עוד פעם.

והנה שוב, אני לא מסוגלת לנשום כשאני חושבת על זה.

כנראה שאני באמת בן אדם שמתגבר,

אפילו שחשבתי שאני בחיים לא אצליח להתגבר עליו,

אני כבר לא חושבת עליו הרבה, וזה ממש מוזר לי.

וקשה לי להבין שכנראה לעולם לא נהיה ביחד.

וכנראה שחברות שלי צודקות-

אני חייבת להפסיק לחשוב עליו ולהמשיך הלאה.

~

אני חייבת להתחיל להיות נחמדה לאחים הקטנים שלי.

אבל הם כול כך מוציאים אותי מדעתי.

ואחי הקטן, בן 11, יושב לי מעבר לכתף כשאני בפייסבוק ופה,

ואני מבקשת ממנו כמה דקות פרטיות, ואז הוא מתפלא שאני כול כך מתרגזת עליו.

אבא עוד לא החזיר את האייפון,

היה לי ממש מוזר להיות בלעדיו בבצפר,

אבל גם קצת נחמד בלעדיו.

~

הייתה לי שיחת נפש עם היפה של השכבה,

אחרי שהמצב בנינו נהיה טוב מאוד, בייחוד מכיוון שהיא הייתה הבנאדם הכי נחמד אליי מתחילת השנה

והיחידה שלא עזבה אותי לטובת 'בושי' המפגרת. 

והיה לי כיף איתה, והיא הייתה מקסימה,

והיא אמרה לי שאם היא איי פעם תראה אותי לבד היא תבוא להיות איתי

(היא הבנאדם היחיד שסיפרתי לו את ההרגשות שלי מתחילת שנה בקשר לחברים שלי ו''בושי'',

והיא הייתה ממש חמודה כלפיי)

~

אני מרגישה ממש דובה,

ואכלתי היום הרבה (סנדוויץ עם עגבנייה וחסה+ קלמנטינה ואחרי זה סנדוויץ שלם בארומה של אבוקדו )

מגעיל אותי להסתכל על עצמי.

יוליה# 

אני שונאת אותך.

איך נדפקתי עם ההורים הכי דפוקים ביקום ??

בדרך כלל אני בנאדם שמכבד את ההורים שלו ובכללי מבוגרים,

אבל יש פעמים שהם מוציאים אותי מהכלים, ואני שונאת אותם על זה.

אז מה עשיתי? כולה אמרתי לאחי ' זבל ' בצחוק.

שולח אותי לחדר לחשוב ומחרים לי את האייפון. אני פאקינג בת 15, לא בת 3 שהעונשים האלה עובדים עלייה!

ואז עושה לי את ה''שיחה'' המזדיינת הזאת, שכן אני משקשקת ממנה מפחד תמיד.

ומה הוא נותן לי עונש -ואומר שזה לא עונש- חיבור שני עמודים על שפת רחוב.

לך תזדיין.

אז כן אני משקשקת ממך מפחד אבא, כי אתה דפוק, ואלוהים יודע מה אתה מסוגל לעשות לי אם אני אגיד לא.

אבל אני שונאת אותך.

וזה שאתה אומר לי שאין לי כבוד אם אני מדברת ככה עוד יותר מעורר את השנאה שלי כלפייך.

ואתם, ההורים הכי מפגרים בעולם, כן,

אתם חושבים שאתם עושים הכל נכון, ואתם כולכך לא.

אתם כולכך טועים בחינוך שלכם איתי.

אני לא כמו האחים שלי, אני לא כמו שאר הילדים שלכם.

ישלי בעיות, אתם מתעלמים מזה. מתעלמים.

ואז אתם מצפים שאני אצא נורמלית כמו כולם.

יש לי חדשות בשבילכם-

אני לא נורמלית!

הלכתי לכתוב את החיבור המזדיין הזה, 

אלוהים יודע על מה אני אכתוב פאקינג שני עמודים מלאים.

יוליה, שמאוד שונאת את אבא שלה ברגע זה.

נמאס לי מכם, אימא ואבא. פשוט נמאס.

היא קוראת לי שטחית.

שום דבר כבר לא מעניין אותך חוץ מחתיכים ולקים ובגדים - היא אומרת.

את בכלל לא מכירה אותי.

את לא יודעת עליי כלום.

את חושבת שהבת שלך תמימה כולכך, ועכשיו גם שטחית.

ואז את מתפלאת שאני לא מספרת לך דברים,

שאני לא משתפת אותך בכלום.

אם לא היית עם עין כזאת שיפוטית כלפיי על כל דבר שאני עושה,

מגבילה אותי בהתנסויות של דברים,

הייתי משתפת, מספרת, חולקת.

אבל אתם סוגרים אותי באיזה בועה,

אתם לא נותנים לי להשתחרר,

רוצים שאהיה משהו שאני לא.

אתם לא יודעים ולו משהו אחד על מה שאני עוברת.

אתם לא נותנים לעצמכם את ההזדמנות אפילו.

אתם לא מקשיבים, לא רוצים להקשיב.

שהכל ילך בדרככם.

גם כן הורים..