תמונות שלו- נמחקו.

תמונות שלנו- נמחקו.

תמונות של השיחות שלנו- נמחקו.

המכתב שכתבתי לו כשסיכמנו שנתכתב במכתבים- קרוע בתוך הפח.

כל דבר שהזכיר לי אותו- נעלם.

אני באמת משחררת אותך וממשיכה הלאה. 

הלוואי שזה לא היה כול כך קשה.. 

תמיד מצאתי את השירותים כמקום מחבוא טוב.

כשהרגשתי נספחת לחבורה, שהרגשתי בודדה. 

להסתגר שם ולהרגע, לחשוב.

זה מקום מפלט נפלא מן המציאות,

שירותיים ביתיים וחמימים שנותנים לך את האפשרות לשבת,

לבכות ולחשוב ולארגן את המחשבות.

אז מיותר לומר שרע לי, והשנה התחילה ברגל שמאל :/ .

לשכוח איך הוא נשמע. את הקול שלו.

לשכוח איך הוא נראה.

לשכוח את הריח שלו. את המגע שלו.

להסתכל עליו ברשימת צ׳אט ולשאול לרגע ׳ מי זה? ׳

מה שייחלתי כול כך הרבה זמן,

ומה שאני כול כך לא רוצה שיגיע-

הרגע שאשכח ממנו.

היא קוראת לי שטחית.

שום דבר כבר לא מעניין אותך חוץ מחתיכים ולקים ובגדים - היא אומרת.

את בכלל לא מכירה אותי.

את לא יודעת עליי כלום.

את חושבת שהבת שלך תמימה כולכך, ועכשיו גם שטחית.

ואז את מתפלאת שאני לא מספרת לך דברים,

שאני לא משתפת אותך בכלום.

אם לא היית עם עין כזאת שיפוטית כלפיי על כל דבר שאני עושה,

מגבילה אותי בהתנסויות של דברים,

הייתי משתפת, מספרת, חולקת.

אבל אתם סוגרים אותי באיזה בועה,

אתם לא נותנים לי להשתחרר,

רוצים שאהיה משהו שאני לא.

אתם לא יודעים ולו משהו אחד על מה שאני עוברת.

אתם לא נותנים לעצמכם את ההזדמנות אפילו.

אתם לא מקשיבים, לא רוצים להקשיב.

שהכל ילך בדרככם.

גם כן הורים..